בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
ב ג"ץ 6789/93
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' זמיר
העותרים: 1. "תכלית נכונה לקליטה"
2-57.מרק טומשפולסקי ו56- חברי העמותה
"תכלית נכונה לקליטה"
נ ג ד
המשיבים: 1. שר הבריאות
2. שר הקליטה
3. שר האוצר
4. הכנסת
בקשה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: י"א באייר תשנ"ז (18.5.97)
בשם העותרים: עו"ד אורנה לין
בשם המשיבים: עו"ד אורית קורן
פ ס ק - ד י ן
העותרת, שהיא עמותה המאגדת מרפאי שיניים שעלו לישראל מברית המועצות ו56- מחברי העמותה, תוקפים את הסירוב לאפשר להם ללמוד בקורס לריפוי שיניים שיכשיר אותם לקבלת רשיון לעיסוק בריפוי שיניים.
אכן, בשעתו היו מרפאי שיניים, שהכשרתם בריפוי שיניים היתה דומה להכשרת העותרים, רשאים ללמוד בישראל בקורס שהכשיר אותם לקבלת רשיון לעסוק בריפוי שיניים. העותרים טוענים כי אין הצדקה למנוע מהם מה שניתן בשעתו לאחרים באותו מצב. אלא שבינתיים שונה החוק בעניין זה על ידי התיקון לפקודת רופאי השיניים (מס' 2), התשנ"ב1992- (להלן - תיקון מס' 2). המשיבים מתבססים על תיקון זה, וטוענים כי הוא אינו מאפשר להיענות לעתירה.
אכן, העתירה תעמוד או תיפול לפי תיקון מס' 2. אמנם העותרים מעלים גם שורה של טענות שאין להן קשר לתיקון זה, ובעיקר שניתנה לעותרים הבטחה מינהלית לפיה יוכלו להשתתף בקורס שיוביל אותם לקבלת רשיון לעסוק בריפוי שיניים. אך טענות אלה, יהיה תוקפן אשר יהיה, אין בהן כדי לגבור על החוק. לפיכך השאלה המכרעת בפני בית המשפט היא אם, כטענת העותרים, אין תוקף לחוק.
טענת העותרים היא שתיקון מס' 2 אינו מתיישב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הוא פוגע בזכות הקנין של העותרים, ולפיכך הוא בטל ומבוטל. אולם בנסיבות המקרה הפגיעה בעותרים היא פגיעה בחופש עיסוק, ואין מקום לומר כי פגיעה זו היא גם פגיעה בזכות הקנין. משמע, פגיעה זאת צריכה בדיקה לפי חוק-יסוד: חופש העיסוק, ולא בדיקה לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. שהרי אחרת אין כלל צורך או תועלת בחוק-יסוד: חופש העיסוק, אלא הוא נבלע כולו בזכות הקנין שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יתירה מזאת, אם חוקיות הפגיעה בחופש העיסוק, כמו במקרה זה, יכולה להיבדק גם לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, יהיה בכך כדי לעקר ולייתר הוראות שנקבעו בחוק-יסוד:
חופש העיסוק במיוחד לעניין ההגנה על חופש העיסוק. אחת ההוראות האלה היא ההוראה שבסעיף 10 לחוק-יסוד:חופש העיסוק,
בנוסחו העכשווי, הקובע את העקרון של שמירת הדינים. וכך קובע סעיף זה:
"הוראות חיקוק שאלמלא חוק-יסוד זה או חוק היסוד שבוטל כאמור בסעיף 9 היו תקפות ערב תחילתו של חוק-יסוד זה, יעמדו בתוקפן עד תום ארבע שנים מיום תחילתו של חוק יסוד זה, אם לא בוטלו קודם לכן...".
מכאן שתיקון מס' 2 עומד בתוקפו, אפילו נאמר שיש בו פגיעה בחופש העיסוק, ואף אין צורך להמשיך ולבדוק אם הוא עומד במבחן של פיסקת ההגבלה.
כיוון שתיקון מס' 2 עומד בתוקפו, לא נותר אלא לבדוק אם לפי פירושו הוא מאפשר להיענות לעותרים. תיקון זה קובע בסעיף 7, כהוראת מעבר, כי ההוראות של פקודת רופאי השיניים, שבשעתו אפשרו למרפאי שיניים, במצבם של העותרים, ללמוד בקורס שיוביל אותם לקבלת רשיון לעיסוק בריפוי שיניים, "יוסיפו לחול על מי שביום תחילתו של חוק זה לומד בקורס לריפוי שיניים או מי שעד יום תחילתו של חוק זה סיים בהצלחה קורס כאמור אך טרם עמד בבחינות מקצוע". לכאורה, הדברים פשוטים: הם מדברים על "מי שביום תחילתו של חוק זה לומד בקורס לריפוי שיניים". אך העותרים, שביום תחילתו של חוק זה לא למדו בקורס כזה, מבקשים להוציא מקרא מידי פשוטו. אף שהסעיף מדבר על מי שלומד בקורס, הם מבקשים לפרש את הסעיף כאילו הוא מדבר גם על מי שזכאי היה ללמוד בקורס. אולם לא מצאנו יסוד לומר כי זו היא כוונת החוק או כי נכון יהיה כך לפרש אותו. לפיכך יש לומר כי לפי תיקון מס' 2 אין לעותרים זכות ללמוד בקורס לריפוי שיניים ואף אין, לפי תיקון זה, אפשרות להכשיר את העותרים באמצעות קורס מיוחד לקבלת רשיון לעסוק בריפוי שיניים.
העותרים מבקשים עוד שבית המשפט יצווה על שר הבריאות לפעול כדי שהכנסת תשנה את תיקון מס' 2, או יצווה על הכנסת עצמה לשנות את תיקון מס' 2, כך שתינתן לעותרים זכות להשתתף בקורס כאמור. אך ברוח ההלכה הנוהגת בסוגיה זאת, איננו רואים יסוד או טעם לצוות על שר הבריאות או על הכנסת לנקוט הליכי חקיקה אלה או אחרים.
כמו כן אין יסוד לטענת העותרים כי העובדה שנציגי העותרים לא נשמעו על ידי ועדת הכנסת שדנה בתיקון מס' 2 יש בה עילה לפסול תיקון זה.
לפיכך החלטנו לדחות את העתירה.
המשיבים לא ביקשו לחייב את העותרים בתשלום הוצאות המשפט ולכן אין אנחנו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, י"א באייר תשנ"ז
(18.5.97).
ש
ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
93067890.
D03