בג"ץ 6803/08 אברהים סעידי ו - 53 עותרים נוספים נ. שר הבטחון

השופט א' א' לוי:

1.

העותרים הם תושבי הרשות הפלסטינית, שרובם מתגוררים מחוץ לתחום המוניציפלי של ירושלים, במובלעת שנוצרה בין הגבול המוניציפאלי לתוואי גדר הביטחון, ובחודש ינואר 2010 הוכרזה כמרחב תפר עוטף ירושלים. לטעמם, היו מתחמי המגורים שלהם כל השנים חלק אינטגראלי משכונת א-טור וממזרח ירושלים, שם עבדו רובם, ובמוסדות החינוך בעיר התחנכו ילדיהם. בעתירה שבפנינו ביקשו העותרים מספר סעדים, וביניהם אלה: להורות למשיבים להנפיק להם היתרי שהייה קבועים בישראל, ולחילופין, בירושלים בלבד, שיאפשרו להם גם לעבוד; לאפשר להם מעבר עם מכוניותיהם הנושאות לוחות רישוי פלסטיניות ממזרח לתוואי הגדר למערבה; להנפיק לקרובי משפחתם מדרגה ראשונה המתגוררים בתחום איו"ש התרי ביקור.

2.

זו עתירה נוספת של תושבים מאותו אזור, וקדמה לה העתירה בבג"צ 11446/03, עליה נמנו אחדים מהעותרים שבפנינו. באותה עתירה נתבקשו סעדים דומים ולעתים זהים, אולם בסופו של יום הוחלט ליתן צו על-תנאי בסוגיה אחת בלבד - מדוע לא יונפקו לעותרים ולבני משפחתם הקרובים המתגוררים עמם היתרי כניסה ומעבר קבועים לאזור מגוריהם שבשכונת א-טור או בקרבתה, במרחב שבין גדר הביטחון לתחומה המוניציפאלי של ירושלים, כך שיתאפשר להם חופש תנועה בין מקום מגוריהם לאזור יהודה ושומרון. באותה עתירה לא חלקו המשיבים על כך שיש לאפשר לעותרים-שם תנועה חופשית באזור מגוריהם הנמצא באותה "מובלעת", וכן לאפשר להם לשמור על קשר של מרקם חיים עם שטחי יהודה ושומרון. יתרה מכך, במהלך הדיון התברר כי לעותרים הונפקו תעודות מעבר כדי להקל עליהם את התנועה לשטחי איו"ש וחזרה לבתיהם, ובכך ראה בית המשפט מענה הולם לסעד שנתבקש בגדרו של הצו על-תנאי.

3.

כאמור, העותרים הם תושבי איו"ש, ולפיכך אין להם זכות כלשהי לגישה חופשית לשכונת א-טור ולירושלים. כך סבר בית המשפט גם בעתירה הקודמת, ועל כן לא נמצא כי בידי העותרים עילה לסעד בתחום זה, וממילא עניין זה שוב אינו טעון הכרעה. באשר למעבר העותרים עם רכבים מתחומי איו"ש, הרי שהמשיבים כבר בעתירה הקודמת הודיעו כי יאפשרו מעבר מוגבל של כלי רכב במעבר א-זעים, בכפוף לבידוק ביטחוני, ולפיכך גם לסוגיה זו אין מקום להידרש בגדרה של העתירה הנוכחית. עם זאת, היו המשיבים ערים לקושי הכרוך בכך שאותו קו ערטילאי המגדיר את התחום המוניציפאלי של ירושלים, מפריד בין העותרים לסביבתם הקרובה המצויה בתחומה של ירושלים, ועל כן הצהירו על מה שהוגדר בפיהם כ"מדיניות אכיפה מקלה", לאמור: "חרף זאת שתושב איו"ש, ובכלל זה העותרים, אשר שוהה בתחומי מדינת ישראל בלא היתר כדין עושה זאת שלא כחוק, לא יאכפו המשיבים, בשטח הסמוך באופן יחסי למקום העותרים, עניין זה" (ראו סעיף 7 לתגובה המשלימה של המשיבים מיום 27.5.2010). אותו "שטח סמוך באופן יחסי למקום מגוריהם של העותרים", סומן בידי המשיבים במפה המצורפת לפסק-דין זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

אנו ערים לקשיים הלא מעטים שנאכפו על העותרים בעטיו של תוואי הגדר, אולם מדובר במציאות שהיא תולדה של המצב הביטחוני, והיא מתחייבת מחובתה של מדינת ישראל להגן על חיי תושביה. לפיכך, ההקלות עליהם הצהירו המשיבים הם המרב שניתן היה להושיט לעותרים, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.

אין צו להוצאות.