פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6820/07
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. איהם אחמד סלים חמאידה
2. גישה- מרכז לשמירה על הזכות לנוע
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הבטחון
2. אלוף פיקוד דרום
3. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
4. שר הפנים
הוגש הליך
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 8.8.07) בבקשת העותר 1 (להלן: העותר), תושב רצועת עזה, לצאת מגבולות הרצועה על מנת לשוב לביתו באיחוד האמירויות הערביות שבמפרץ הפרסי. ביום 30.08.07 הוגשה בקשה משותפת למחיקת העתירה באשר יציאתו של העותר מרצועת עזה למצרים הוסדרה דרך מעבר ניצנה. מכאן הבקשה שלפני. לטענת העותרים הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. עובר להגשת העתירה, כך נטען, לא ניאותו המשיבים להיעתר לבקשת העותר. זאת למרות שבפרק הזמן שחלף ממועד הגשת העתירה יצאו באישור המשיבים מאות בני אדם מרצועת עזה. אשר על כן, מבקשים העותרים לפסוק הוצאות לזכותם.
2.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בקשת העותר להתיר יציאתו מהרצועה נדחתה משום שלא עמד בקריטריונים ליציאה דרך מעבר אלנבי. אמנם, כך נטען, ביקש העותר יציאתו מהרצועה בכל דרך אפשרית אולם ציין מפורשות כי הסעד המעשי ביותר עבורו הוא יציאה דרך מעבר ארז ומשם לירדן דרך מעבר אלנבי. עוד נטען כי רק לאחר שנעשתה עבודת מטה מורכבת על ידי הגורמים הישראליים השונים ולאחר מאמצי תאום של הרשות הפלשתינית מול הצד המצרי התאפשר מעבר דרך מעבר ניצנה. הפעלת מעבר ניצנה לא נעשתה בעבור העותר בלבד כי אם עבור מספר רב של תושבים שביקשו לצאת את הרצועה בלא קשר להליכים בבית משפט זה. הנה כי כן, המגעים להתיר את יציאת תושבי הרצועה, כך טוענים המשיבים, החלו עוד קודם להגשת העתירה ובמנותק מעניינו הפרטני של העותר.
3.
לאחר עיון בטענות בעלי הדין ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)), נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. טענת המשיבים לפיהן הסדר יציאתו של העותר דרך מעבר ניצנה הינו חלק מהסדר מעבר כללי שגובש לאחר עבודת מטה ברמה המדינית והביטחונית, טענה המקובלת עלי לאור החומר שלפני בנסיבות המקרה, מטילה ספק באשר לקיומו של קשר סיבתי מספק בין הגשת העתירה וקבלת הסעד. אכן, התייחסות המשיבים לעניינו הפרטני של העותר כחלק מהמציאות אליה נקלעו כלל תושבי רצועת עזה המבקשים לצאת או להיכנס את הרצועה, וכבעיה שפתרונה מצריך גיבוש הסדר כולל באה לידי ביטוי עוד במסגרת מענה לפניותיו של העותר עוד קודם להגשת העתירה (ראו מכתב מטעם מתאם הפעולות בשטחים, פניות הציבור מיום 15.07.07;
מש/1 לתגובת המשיבים מיום 10.12.07). בנסיבות אלה, ובשים לב לכך כי העותר יצא את הרצועה לא בהתאם לסעד המעשי שהתבקש בעתירה אלא דרך מעבר ניצנה, שוכנעתי כי אין מקום לפסיקת הוצאות.
3.
הבקשה נדחית אפוא. האגרה ששלומה בהליך, תושב לעותרים בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז – 2007.
ניתנה היום, ט"ז בטבת
תשס"ח (25.12.2007).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם