בג"ץ 6828/97 חברת קוביק בע''מ נ. מיקרוסופט קורפוריישן

ערעור על החלטת כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי שדחתה את בקשת המערערים בע"א 3936/97 לפטור מהפקדת ערבון, או לחלופין, להפחתת סכומו. כבוד הרשמת נימקה החלטתה בכך שהתברר כי המערער 2 מתגורר עם משפחתו בבית פרטי ששוויו לפחות מליון דולר, עליו מוטל עיקול בגובה חובו של המבקש למשיבה (130,000 ש"ח), וטענת חוסר אונים כלכלית אינה יכולה להישמע מפי אדם המתגורר ומחזיק נכס שכזה, שנמצא גם בבעלותו. כמו כן קבעה כבוד הרשמת כי המבקש ומשפחתו מתקיימים באופן שוטף מתמיכה שהם מקבלים ממיטיבים שונים, וכי כיוון שהמבקש מנהל את חייו וחיי משפחתו תוך הסתייעות בזולת, אין הצדקה לפטור אותו מחובת הפקדת ערבון, היות שמבחינת ההגנה על אינטרס המשיבה אין הבדל אם המבקש מתקיים ממקורות עצמיים או חיצוניים. לבסוף ציינה הרשמת כי הוצאות שנפסקו עד כה לחובת המבקש לא שולמו, ובנסיבות אלה גובר הצורך להבטיח לפחות את ההוצאות בשלב הערעור. הרשמת גם ציינה כי ישנן ראיות ליכולתו של המבקש לגייס כספים לצורך ניהול ההליכים המשפטיים בהם הוא מעורב.

המערער 2, שהוא בעליה של המערערת 1, טוען בין היתר כי אינו מסוגל למשכן את ביתו, כיוון שהעיקול עליו אינו מוגבל בסכום. המערער מציין את הצעתה של כבוד הרשמת למשיבה שעלתה בדיון ב8.10.97-, לפיה יוגדל גובה עיקולה בסכום הערבון, הצעה לה סירבה המשיבה. לטענת המערער, טיפסה בכך המשיבה לעמדת יתרון מקפח. לפיכך, הוא טוען כי על הרשמת היה לחייב את המשיבה להסתפק בהגדלת עיקולה הקיים על הנכס בסכום הערבון, או לחלופין שהמשיבה תסיר את עיקולה בכפוף להתחייבות בנק לספק ערבות בנקאית על סך עשרים אלף שקלים לאחר שירשום משכנתה, ואז תרשום המשיבה את עיקולה. כמו כן המערער מגייס לצדו את חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו. עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי הרשמת לא התיחסה לנתון זה בהחלטתה. ולבסוף הוא טוען כי אינו מקיים רמת חיים גבוהה. לחלופין מבקש המערער כי בית המשפט יאפשר לו לתת ערבות אישית.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. החלטתה של כבוד הרשמת מנומקת היטב, ולא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתה, ובקביעותיה לגבי מצבו הכלכלי של המערער 2, שהוא כאמור בעליה של המערערת 1. בשולי הדברים יצויין כי הפקדת ערבון נועדה בראש ובראשונה להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור ידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לטובתם. לפיכך אין מקום להכריחם לבחור בחלופה שאינה נוחה להם, דוגמת הגדלת סכום העיקול על ביתו של המערער, על אחת כמה וכמה כאשר כבוד הרשמת לא שוכנעה כי מצבו הכלכלי של המערער חמור כפי שהוא מציגו.

הערעור נדחה.