פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
683/12 - כ
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
העותרים:
1. פורום משפטי למען ארץ ישראל
2. תנועת אורות
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. ראש ממשלת ישראל
3. שר האוצר
4. מזכיר הממשלה
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
בפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם לאחר שהעתירה נמחקה לפי בקשתם.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי המשיבים יקימו קרן לניהול כספים שהתקבלו מהיטל על רווחי נפט, אשר יועברו למטרות חברתיות-כלכליות בהתאם לסעיף 53(א) לחוק מיסוי רווחי נפט, תשע"א-2011, בו נקבע כי הצעת חוק בעניין תוגש לכנסת לא יאוחר מיום 1.11.2011. העתירה הוגשה ביום 23.1.2012, ומכתבי הטענות שבתיק עולה כי אף שצוות לקידום הנושא הוקם במהלך שנת 2011 תזכיר חוק קרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, תשע"ב-2012 הופץ ביום 3.7.2012 והצעת החוק פורסמה ברשומות ביום 3.12.2012. כמו כן נוכח פיזורה של הכנסת ה-18 פורסמה הצעת החוק בשנית ביום 1.5.2013 ואושרה בקריאה ראשונה ביום 6.5.2013.
העותרים סבורים כי השתלשלות העניינים כאמור מצדיקה לחייב את המשיבים בהוצאותיהם, בציינם כי יש להביא בחשבון את העובדה שהמשיבים הפרו את הוראות החוק תקופה ארוכה ואת העובדה שהם נאלצו להגיש עתירה על מנת להביא לקיומן.
המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט - ומכאן שאינם חולקים באופן ממשי כי בנסיבות המקרה נתקיימו אמות-המידה שנקבעו לעניין פסיקת הוצאות (ראו בג"ץ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)) - אך הדגישו כי
ככל שייפסקו הוצאות אין להעמידן על שיעור גבוה.
לאחר שעיינתי בחומר שבתיק מצאתי כי אכן ראוי לפסוק הוצאות לטובת העותרים. כמתואר ההליך הסתיים לאחר שהסעד שנתבקש בעתירה ניתן, ואין טענה כי העתירה הוגשה בשיהוי, או בטרם עת וללא מיצוי הליכים. אמת, המשיבים ציינו כי הצעדים לקראת גיבוש הצעת החוק נשוא העתירה החלו עוד קודם להגשתה, אך עולה הרושם כי היה בעתירה משום זרז לקידום הליכי החקיקה, וכאמור גם המשיבים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי לא אלו היו פני הדברים.
אשר לסכום ההוצאות - בהקשר זה יש לקחת בחשבון כי העתירה היתה תלויה ועומדת כשנה ומחצה (אם כי יש ליתן משקל לעיכוב שנגרם בשל הבחירות לכנסת אשר לא היה בשליטת המשיבים); כי העותרים הגישו בגדרה מספר כתבי טענות (אך יצוין כי בקשתם לתיקון העתירה לא הוכרעה); וכי התקיים בה דיון אחד בפני הרכב.
מנגד יש לקחת בחשבון כי העותרים לא העלו כל טענה לגבי הוצאותיהם בפועל, וממילא גם לא הציגו תשתית ראייתית לביסוס טענה בעניין זה. כן יש ליתן משקל לכך שההליך בא אל קיצו מבלי שנדרשה הכרעה שיפוטית לגופם של דברים. בשים לב לכל אלה, ולאחר עיון בכל המסמכים שבתיק ובטענות הצדדים מצאתי כי ראוי לחייב את המשיבים לשלם לעותרים סכום של 5,500 ש"ח בגין שכר-טרחת עורך דין וסכום נוסף של 2,000 ש"ח בגין הוצאות המשפט. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, ל' בחשוון
תשע"ד (3.11.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת