בג"ץ 6843/05 הפטריארכיה היוונית אורטודיכסית סנט יעקב נ. פרקליטות המדינה

השופט א' רובינשטיין:

א.העותרת, כנסיית סנט יעקוב בירושלים (יוונית אורתודוכסית), עתרה למתן צו על תנאי, לפיה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה מס' 1, משטרת ישראל, לנמק מדוע אינה עושה שימוש בכל סמכויותיה ומסלקת את המשיב מס' 2 מדירה השוכנת ברובע הנוצרי בירושלים.

ב.בבעלות העותרת, כנטען, נכסים השייכים לה בירושלים ובסביבתה. הנכס נשוא עתירה זו הוא בית פרטי, המצוי כנטען בחזקת הכנסייה ובשימושה ובמסגרת זו התגורר בו מטעמה מר ג'ורג' קבלאן המנוח, אשר שימש כשרת הכנסייה בתמורה למגוריו בנכס. לאחר פטירתו של ג'ורג' קבלאן המנוח, המשיכה אשתו להתגורר בנכס, והוא קבע בצוואתו, כי לאחר פטירתה יועבר כל הרכוש שבדירה לבעלות הכנסייה. נטען, כי המשיב מס' 2 תושב העיר העתיקה והנמנה אף הוא על העדה היוונית האורתודוכסית, פלש מאז 19.3.05 לחלק מן הנכס והחל לעשות בו שימוש, ומנע מנציגי העותרת להשתמש בחלק זה. לטענתו, העותרת מעולם לא הציגה בפניו כל ראיה לכך שהנכס אכן שייך לה.

ג.(1) בעקבות תלונת העותרת ביוני 2005 הוזמן המשיב מס' 2 לחקירה במשטרה - המשיבה מס' 1 - בנוגע לשימושו בנכס, וימים ספורים לאחר מכן החליטה המשטרה לפנותו בשל מה שראתה כפלישה טריה. ואולם, בתאריך 6.7.05 פנה המשיב מס' 2 אל המשטרה בבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי ובקשה זו נדחתה, ולפיכך פנה למחרת - 7.7.05 - לבית משפט השלום בירושלים בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני האוסר עליה לבצע את צו הפינוי כנגדו. בהמשך לכך, הגיעו הצדדים להסכמה, כי הבקשה תתוקן ותוגש מחדש לאחר כשבוע.

(2) בית משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב) הורה ביום 7.7.05 על עיכוב פינויו של המשיב מס' 2 עד למתן החלטה אחרת.

(3) בעקבות זאת, הוגשה העתירה דנן ביום 14.7.05, בגדרה מתבקש, כאמור, בית משפט זה להורות למשיבה מס' 1 לנמק מדוע אינה עושה שימוש בכל סמכויותיה ומסלקת את המשיב מס' 2 מהדירה.

(4) יצוין כי לאחר מכן – 17.7.05 – החליט בית משפט השלום לבקש תגובות הצדדים בטרם ידון בבקשת המשיב מס' 2 למתן צו מניעה זמני.

(5) לטענת המשיבה מס' 1, אף אם פורמלית הוסרה המניעה לפעולתה, אין זה ראוי כי בטרם אמר בית המשפט את דברו בעניין זה עצמו, תידרש לכך המשטרה. יש לקוות, כמובן בלא נקיטת עמדה בסכסוך לגופו, כי הדיון בבית משפט השלום יסתיים בהקדם האפשרי, ככל שלא תם עדיין. לטענת המשיב מס' 2, אין העתירה מגלה עילה, היא נגועה בשיהוי, והוא הופלה לרעה על-ידי העותרת כיוון שכיהן כשוטר בישראל, והשימוש בנכס נעשה על-ידיו בשל סבל משפחתו לאחר שביתו נשרף.

ד.(1) נראה כי אין העתירה מגלה בנסיבות עילה למתן הסעד המבוקש ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית של בית משפט זה. בראש וראשונה אמורים הדברים נוכח העובדה, שבית המשפט המוסמך לדון במחלוקת נשוא העתירה, בית משפט השלום, עוסק בכך בפועל, ולפתחו הונחה ההכרעה בסוגיה. ראוי כי כל הכרוך בכך יידון באותה מסגרת שיפוטית.

(3) לפיכך, אין פגם בנסיבות בעמדת המשיבה מס' 1, ואין בידינו להיעתר לעתירה.