בג"ץ 685/01 ראנייה עווד ח'ייתו נ. שר הפנים

זוהי בקשה לפסיקת הוצאות משפט בעתירה לאיחוד משפחות. לטענת העותרת הגשת העתירה היא שגרמה למתן התשובה החיובית, ולפיכך היא זכאית להחזר הוצאותיה.

מתגובת המשיב עולה השתלשלות העניינים כדלהלן:

העתירה הוגשה בחודש מאי 1999. ביולי ובנובמבר אותה שנה התקבלו תגובות המשטרה ושירות הביטחון שלא הביעו התנגדות לקבלת הבקשה. בחודש מרץ 2000 נשלחה אל בא כח העותרת דרישה להמצאת מסמכים נוספים, ובמאי התקבלו המסמכים. בחודשים יוני - יולי נערכו בירורים עם העותרת בנוגע למסמכים, ובאוגוסט 2000 אושרה הבקשה על ידי משרד הפנים. אולם כיון שעמדות גורמי הביטחון תקפות לשנה בלבד, נדרש עדכון עמדות אלו. בחודש ספטמבר התקבלה עמדת המשטרה ובה המלצה לדחיית הבקשה עד תום ההליכים המשפטיים בתיק (מב"ד) שנפתח לעותרת במשטרה, ורק לאחר הגשת העתירה התקבלה הודעת המשטרה על סגירת התיק ועל הסרת המכשול בפני קבלת הבקשה.

מן העובדות שפירטתי ניתן ללמוד כי פעולות המשיב לא היו נגועות ברשלנות או בחוסר תשומת לב. אמנם הטיפול בבקשה ארך זמן רב (כמקובל בבקשות מעין זו), והסתיים רק לאחר הגשת העתירה. אולם, העיכוב נבע בתחילה מניהול ההליכים הדרושים אצל המשיב (קבלת חוות הדעת, בקשת השלמת המסמכים והבירורים עם העותרת), ולאחר מכן מן ההמתנה להחלטה בדבר התיק הפלילי. נראה, איפוא, כי אם טופלה בקשת העותרת משך זמן רב, הרי מדובר בקשיים המאפיינים את השיטה כולה, ולאו דוקא את הטיפול בבקשה מסוימת זו. במסגרת בקשה זו אין מקום לדון בשיטה בכללותה, כי אם בליקויים בטיפול בעניין הספציפי, וכאמור, לא שוכנעתי כי היו ליקויים כאלה.

הגעתי, איפוא, למסקנה כי לא הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לקבל את הבקשה, ולפיכך אין עילה לפסיקת הוצאות.

הבקשה נדחית.