פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 6852-23 בג"ץ 6852-23

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
משפט מנהלי · מעצר מנהלי והארכתועתירה לבג"ץ נגד הארכת צו מעצר מנהלי שהוצא על ידי המפקד הצבאי ואושר בבית המשפט הצבאי ובבית המשפט הצבאי לערעורים

העתירה עסקה בהארכת מעצרו המנהלי של העותר לשישה חודשים. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שעיין בחומר החסוי ומצא כי נשקפת מהעותר סכנה לביטחון האזור ולשלום הציבור. לכן לא מצא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ובהכרעות בתי המשפט הצבאיים.

העובדות

העותר נעצר מנהלית לאחר חקירה בחשד לחברות בארגון עוין ולפעילות עבורו. הצו הראשון אושר על ידי בית המשפט הצבאי ובית המשפט לערעורים על בסיס חומר חסוי. לאחר מכן הוארך המעצר בצו שני לשישה חודשים, ובית המשפט לערעורים החזיר את משך המעצר לשישה חודשים לאחר ערעור התביעה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש עילה להתערבות שיפוטית בהארכת צו המעצר המנהלי השני שהוצא נגד העותר?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט לא ימצא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי כאשר הוכח כי נשקפת סכנה לביטחון האזור ולשלום הציבור מהעותר, והחומר החסוי מבסס את החשד.

    ״לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • חומר חסוי
  • מסוכנות
  • טעמי ביטחון החלטיים
  • עתירה
  • בית המשפט הצבאי לערעורים
  • סכנה לביטחון האזור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

פסק-דין בתיק בג"ץ 6852/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ 6852/23

לפני:

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופטת י' וילנר

העותר:

מחמד נור אל דין מוחתסב

נ ג ד

המשיבים:

1. שופט צבאי משפטי

2. המפקד הצבאי איו"ש

3. שירות הביטחון הכללי

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

י"ב בתשרי התשפ"ג (27.9.2023)

בשם העותר:

בשם המשיבים:

עו"ד חמזה אבו מיזר

עו"ד גיא ורדי

פסק-דין

1.העותר יליד 2000, תושב נמרה/חברון. העותר נעצר ביום 27.11.2022, וביום 29.11.2022 נחקר על ידי משטרת ישראל בחשד לחברות ופעילות ומתן שירות לארגון עוין חמאס; ופגיעה בביטחון האזור/צה"ל, אולם הכחיש את המיוחס לו.

נוכח המידע החסוי שהצטבר בעניינו של העותר, ובהיעדר אפשרות להעמידו לדין פלילי, ביום 4.12.2022 הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כשישה חודשים, בקיזוז ימי מעצרו, החל מיום 4.12.2022 ועד ליום 26.5.2023 (להלן: הצו הראשון). בית המשפט הצבאי אישר את הצו הראשון ביום 8.12.2022, לאחר שמצא שהחומר החסוי מבסס את החשדות כנגדו. העותר הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים, שדחה את הערעור ביום 27.2.2023, לאחר בחינת החומר המודיעיני החסוי.

2.ביום 22.5.2023, לאחר שהשתכנע כי עדיין נשקפת מהעותר מסוכנות וכי טעמי ביטחון החלטיים מחייבים את המשך מעצרו, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 26.5.2023 ועד ליום 25.11.2023 (להלן: הצו השני). ביום 31.5.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השני תוך קביעה כי יש לקצרו לארבעה חודשים נוכח עברו הנקי של העותר והיעדר חומר חדש מאז מעצרו, כך שיסתיים ביום 22.9.2023. התביעה הצבאית והעותר הגישו ערעור על החלטה זו, כאשר ביום 5.7.2023 החליט בית המשפט הצבאי לערעורים לקבל את ערעור התביעה הצבאית ולהחזיר את משך המעצר לשישה חודשים ועד ליום 25.11.2023, תוך קביעה כי המידע בעניינו של העותר מצביע על פעילות בעלת מאפיינים קונקרטיים ועדכניים בעלת מסוכנות ברף גבוה למדי, שנגדעה בעקבות מעצרו המנהלי.

על כך נסבה העתירה דנן.

3.עמדת המשיבים 2 ו-3 (להלן: המשיבים), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השני, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור.

4.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ממנה עולה כי "העותר פעיל חמאס המעורב בפעילות חמאס; בעל קשרים לפעילי חמאס באזור מגוריו; והימצאותו בשטח מהווה סכנה לביטחון האזור".

5.משכך, לא ראינו מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, בהתחשב במסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ב בתשרי התשפ"ד (27.9.2023).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בית המשפט לא ימצא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי כאשר הוכח כי נשקפת סכנה לביטחון האזור ולשלום הציבור מהעותר, והחומר החסוי מבסס את החשד.