בג"ץ 6883/06 עביר נאסר נ. שר הפנים

הנשיאה ד' ביניש:

1.

העותרת 1 (להלן: העותרת ), בת 34,

הינה תושבת אזור יהודה ושומרון. ביום 30.7.2005 נישאה העותרת לעותר 2 (להלן: העותר ), תושב קבע בישראל. העותרים

5-4 הם ילדיה של העותרת מנישואיה הקודמים והעותר 6 הוא בנם המשותף של העותרת והעותר. בעתירה זו מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה לשר הפנים (להלן: המשיב ) להעניק לעותרת אזרחות ישראלית מתוקף היותה נשואה בעבר לאזרח ישראלי ומתוקף אזרחותה של אמה (העותרת 3).

2.

העותרת נולדה בשנת 1976 לאם תושבת האזור ולאב בעל אזרחות ירדנית. על פי הנטען בעתירה, העותרת שוהה בישראל מאז גיל שנתיים וחצי, וזאת לאחר שאמה התגרשה מבן זוגה הירדני ונישאה מחדש לבן זוג שהוא אזרח ישראלי. מתוקף נישואין אלו קיבלה אמה של העותרת אזרחות ישראלית. בחלוף השנים נישאה העותרת אף היא לבן זוג בעל אזרחות ישראלית, ומכוח נישואיה קיבלה רישיון לישיבת ארעי בישראל (א/5). נישואין אלו באו אל קיצם במחצית שנת 2002, ובעקבות זאת הופסק הטיפול בבקשתה של העותרת לאיחוד משפחות, וממילא לא חודש רישיון ישיבת הארעי שהוענק לה בעבר. חרף עובדה זו - וכפי שעולה מתגובת המשיב מיום 7.6.2009 - העותרת המשיכה לשהות בישראל באופן בלתי חוקי משך כארבע שנים, עד הגשת העתירה שלפנינו.

3.

כאמור, ביום 30.7.2005 נישאו העותרים. בעקבות נישואין אלו פנו העותרים, ביום 5.12.2005, בבקשה כי לעותרת יינתן מעמד בישראל, וזאת במסגרת הליך של איחוד משפחות לפי סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה ). במועד מאוחר יותר, שאינו מצוין בעתירה, פנתה העותרת בבקשה נוספת לקבלת מעמד בישראל והפעם במסלול של בקשה מטעמים הומניטאריים מיוחדים כמוסדר בהוראת סעיף 3א1(א) להוראת השעה. עתירה זו עניינה בבקשותיה האמורות של העותרת. את זכותה לקבלת מעמד בישראל סומכת העותרת על שני אדנים מרכזיים. ראשית, נטען כי זכאותה לאזרחות ישראלית עומדת לה מתוקף היותה בת לאזרחית מדינת ישראל. שנית, נטען כי זכאותה לאזרחות מתגבשת אף בשל נישואין קודמים לבן זוג שהוא אזרח ישראלי.

4.

ביום 25.9.2006 הוציא בית המשפט (השופט א' א' לוי ) צו ביניים, המורה למשיב להימנע מהרחקת העותרת מישראל עד למתן החלטה אחרת. ביום 10.6.2009 התקיים דיון בעתירה. במהלך הדיון עדכן בא-כוח המשיב באשר למצב הטיפול בבקשת העותרת לאיחוד משפחות וציין כי בזמן הקרוב תינתן החלטה בעניין היתרי השהייה המתחדשים בישראל (להלן: היתרי מת"ק ). עוד עדכן בא-כוח המשיב, כי ילדיה של העותרת יהיו זכאים למעמד על פי מעמדו של האב, כלומר למעמד של תושבות קבע. נוכח הדברים האמורים, נתנו בסוף הדיון את החלטתנו, לפיה על המדינה לעדכן בתוך 30 ימים האם הוענק היתר המת"ק לעותרת והאם עניינם של העותרים יבוא בפני הוועדה המקצועית לעניינים הומניטאריים ובאיזה עיתוי.

בהתאם להחלטה זו הודיע המשיב כי ביום 18.11.2009 אושרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות וכי לעותרת ניתן היתר מת"ק לפי סעיף 3(2) להוראת השעה. כן עדכן המשיב, כי הוועדה המקצועית דחתה את בקשתה של העותרת למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. עם זאת, הדגיש המשיב בהודעתו מיום 27.12.2009, כי ככל שסבורים העותרים כי ישנם טעמים המצדיקים את שדרוג מעמדה של העותרת לקבלת רישיון ישיבת ארעי, הרי שעומדת בפניהם האפשרות להגיש בקשה חדשה לוועדה המקצועית ולפרט את הטעמים ההומניטאריים העומדים בבסיסה. על כך הוסיף בא-כוח המשיב וציין כי בשיחה שערך עם העותרים, ביום 27.12.2009, נמסר לו כי בקשה כאמור כבר הוגשה לוועדה המקצועית. ביום 17.1.2010 הודיעו העותרים כי חרף קבלת היתר המת"ק עבור העותרת עומדים הם על המשך בירורה של העתירה.

5.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ומשעיינו במסמכים שצורפו על ידם, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. לטענת העותרת, זכאותה לאזרחות ישראלית קמה לה מתוקף היות אמה אזרחית מדינת ישראל ומתוקף נישואיה בעבר לאזרח ישראלי. אין בנימוקים אלה שמעלה העותרת כדי להקים לה זכות למעמד. ראשית, יובהר כי המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו דהיום הינה הוראת השעה, המחילה עצמה על בקשותיהם של כלל תושבי האזור המבקשים לקבל מעמד בישראל. נקודת המוצא, אפוא, היא זו הקבועה בהוראת סעיף 2 להוראת השעה הקובעת כי:

" הגבלת אזרחות וישיבה בישראל

2.בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור ".

יחד עם זאת, סעיף 3(2) להוראת השעה מסייג את האמור בסעיף 2 וקובע:

" היתר לגבי

בני-זוג

3.על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור –

(1) ...

(2) לגבי תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים – לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל".

6.

כאמור, בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות נתקבלה ולעותרת הוענק היתר מת"ק, על פי האמור בסעיף 3(2) להוראת השעה. מנגד, בקשת העותרת לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים מיוחדים, כאמור בסעיף 3א1(א) להוראת השעה, נדחתה וזאת מן הטעם שהעותרת "אינה תלויה כלכלית או אחרת באמה אשר ביקשה את ההיתר בעבורה" (נספח 1 להודעת המדינה מיום 27.12.2009). כלום יש בדחייה זו כדי להקים עילה להתערבות בית המשפט? תשובתנו לכך היא בשלילה. עצם העובדה כי בקשת העותרים למתן מעמד מטעמים הומניטאריים נדחתה אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה להתערבותנו, ועל מנת לעשות כן היה על העותרים להניח בפנינו תשתית עובדתית המבססת כי בהחלטת המשיב נפל פגם העומד בניגוד לכללי המשפט המנהלי (ראו, למשל: בג"ץ 3057/09 מוחתסב נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.11.2009)). זאת, לא עלה בידי העותרים לעשות.

מהודעות העדכון מתברר כי המשיב פעל בהתאם לאמור בהוראת סעיף 3א1(א) להוראת השעה, בחן את המלצת הוועדה המקצועית שקבעה כי נסיבות חייהם של העותרים אינן נופלות בגדרם של "טעמים הומניטאריים מיוחדים", ולבסוף החליט לדחות את הבקשה. המשיב אף ציין כי דחיית הבקשה מטעמים הומניטאריים נסמכת, בין היתר, על העובדה כי העותרת קיבלה היתר מת"ק במסגרת בקשתה לאיחוד משפחות, כך שאין בדחיית הבקשה מטעמים הומניטאריים משום ניתוקה מילדיה ומבן זוגה. זאת ועוד, העותרים לא הניחו כל תשתית עובדתית המוכיחה כי קיים בעניינה של העותרת טעם מיוחד להענקת רישיון ישיבת ארעי דווקא, אף כי ניתן להבין לליבה כי מבקשת היא לקבל אותו מעמד שיש לבני משפחתה הקרובה. יוער כי המשיב התייחס בתגובתו לאי ההתאמות במסמכים השונים שהגישה העותרת ביחס למועד שממנו שהתה בישראל בשל אי הבהירות ביחס למועד בו החלה שהייתה. יהא אשר יהא המועד, דומה כי אין חולק כי היא שוהה בישראל מגיל צעיר, מאז היותה קטינה

(מש/4 ו-מש/5 לתגובת המשיב מיום 7.6.2009). אשר לטענתה השנייה של העותרת, לא מצאנו כי החלטת המשיב שלא לחדש את רישיון ישיבת הארעי שניתן לעותרת עם פקיעת נישואיה הקודמים סותרת את הדין הקיים (על חוקיות וסבירות ההליך המדורג, ראו: בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728, 788-787 (1999); בג"ץ 7139/02 עבס-בצה נ' שר הפנים , פ"ד נז(3) 481, 488-487 (2003)). משכך, אף בטענה זו אין כדי להצדיק את התערבותנו.

7.

בנסיבות אלה, ומשלא מצאנו כי העותרים הוכיחו עילה להתערבות בית המשפט בהחלטות המשיב, אנו מורים על דחיית העתירה.

בשולי פסק דיננו זה יוער כי בסמוך לחתימת פסק הדין נתקבלה הודעת העותרים מיום 23.2.2010 ממנה עולה כי בקשתם העדכנית של העותרים לשדרוג מעמד העותרת נדחתה אף היא. אנו מניחים, וכך ראוי שיעשה, כי בתום שנה ולקראת חידוש היתר המת"ק שניתן לעותרת יבחן המשיב מחדש את בקשתה של העותרת לשדרוג מעמדה, וזאת בהתאם לנסיבותיה האישיות באותו מועד. טענותיה של העותרת, ככל שיקימו עילה לכך, שמורות לה לאחר קבלת ההחלטה בעניינה.

ה נ ש י א ה

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש.