בג"ץ 6890/06 אילה אברהם נ. לשכת עורכי הדין בישראל ועד מחוז תל אביב

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיבה 1, לשכת עורכי הדין בישראל-ועד מחוז תל אביב (להלן: הלשכה) תחליט בנוגע לשתי תלונות שהגישה העותרת נגד המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) בגין עבירות משמעת שיוחסו להם וכן להגיש קובלנות נגדם בגין עבירות אלה. בתגובתה, ציינה הלשכה כי הערכאה המוסמכת לדון בעניין הינה בית המשפט לעניינים מנהליים. לגופו של עניין, הבהירה הלשכה כי אכן חל עיכוב בטיפול בתלונות, אולם משהוגשה העתירה זורז הטיפול בעניין לפיכך הוצע כי העתירה תידחה שכן העותרת ממילא השיגה את מבוקשה. בתגובת המשיבים לעתירה התבקשה דחייתה מהטעם שלטענתם העתירה הוגשה בחוסר תום לב תוך אי גילוי העובדה לפיה במסגרת הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, הסכימה העותרת לבטל את התלונות שהוגשו על ידה ללשכה. ביום 17.2.07 הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה מהטעם שמבוקשה ניתן לה, ולפיכך התייתר הדיון בעתירה. בעקבות זאת, בהחלטת כובד השופט לוי מיום 22.2.07 נמחקה העתירה ונקבע כי בקשת המשיבים לפסיקת הוצאות תידון על ידי רשם. מכאן הבקשה שלפני.

2.

לטענת המשיבים, העתירה לא הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המוסמך וכן כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב תוך העלמת עובדות. לפיכך, בקשתם היא כי העותרת תחויב בהוצאות בגין הטרדה שנגרמה להם עקב הגשתה. העותרת מתנגדת לבקשה. לטענה, העתירה כוונה נגד הלשכה וזו ויתרה על הוצאותיה, וכי לגופו של עניין מתגובת הלשכה עלה כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. העותרת אף דוחה את טענת המשיבים לפיה הוסכם על ידה לבטל את התלונות שהגישה נגדם.

3.

בבקשה שלפני מתעורר קושי שכן העתירה לצו על תנאי כוונה כנגד הלשכה בלבד, ולא כלפי המשיבים, אם כי קיימת התייחסות בעתירה לתוכן התלונות (השוו: בג"צ 8060/03 עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל

תק-על 2006(2), 775). מכל מקום, אף לגופו של עניין, משהסכימה הלשכה כי היה שיהוי בטיפול בתלונות וכן משקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים לעניין הסכמת העותרת להסדר הפשרה, ובשים לב לכך שאין מקום לברר מחלוקת זו לגופו במסגרת ההליך שלפני, איני סבורה שיש בידי לקבוע כי העותרת לא עמדה בנטל להוכיח כי היתה הצדקה להגשת ההליך בעת שהוגש.

התוצאה היא, שהבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.