בג"ץ 6891/00 וקס ויקטוריה, בשם בנה וקס יאניס קטין נ. משרד החינוך

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המבקשת להכיר בזכות הקטין יאניס וקס (להלן - "הקטין") להמשיך בלימודיו בבית הספר הניסויי הפתוח בחיפה (להלן- "בית הספר הניסויי") ולאפשר את כניסתו לבית הספר לצורך לימודים.

לאחר שנתנו דעתנו לתוכן העתירה ולתגובה המקדמית מטעם המשיב באנו לידי מסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף.

2.עתירה זו הינה המשך לעתירה שהוגשה בבג"ץ 6073/00 אשר נמחקה בבית משפט זה ביום 31.8.00. באותה עתירה תקפה העותרת, היא אמו של הקטין, את החלטת ועדת ההשמה במשרד החינוך לפיה יש להעביר את הקטין מכתתו בבית הספר הניסויי לבית ספר לחינוך מיוחד. במסגרת אותה עתירה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הקטין יועבר לכתה רגילה בבית ספר רגיל להוציא בית הספר הניסויי, ועל יסוד הסכמה זו נמחקה העתירה.

על פי הודעת המשיב, לאחר סיום ההליך בבית המשפט בקשה העותרת כי ייעשה מאמץ לשבץ את הקטין בבית ספר "בן גוריון" בחיפה ואכן המשיב פעל בכיוון זה והבטיח את השיבוץ המבוקש. אלא שהקטין לא התייצב ללימודיו שם ובמקום זאת חזר והופיע ללימודים בבית הספר הניסויי, אשר לגביו נקבע על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים כי הוא אינו מתאים ללמוד בו משאין הוא עונה על צרכיו המיוחדים. לאור קביעה זו נמנעה מהקטין הכניסה לבית הספר. לאחר שהעותרת פנתה שוב לגורמי החינוך והובהר לה כי בנה לא יוכל לחזור למסגרת בית הספר הניסויי שאינו מתאים לכישוריו, הגישה עתירה זו.

3.הטעמים המובאים בעתירה זו בגינם מבקשת העותרת למנוע את העברת הקטין לבית ספר אחר שאיננו בית הספר הניסויי אינם עומדים בפני הביקורת. בין הטעמים היא מציינת כי אין להעביר את הקטין לבית ספר אחר המרוחק מביתו, בעוד בית הספר הניסויי סמוך לבית; כי בנה מצוי לאחר תאונת דרכים ואינו יכול לנסוע ברכב כי הוא סובל מסחרחורות והקאות (אישור רפואי לענין זה מתייחס לתקופה שהחלה לפני שנה, כלומר זמן רב בטרם נדונה העתירה הקודמת); וכן כי אין להפרידו ממוריו וחבריו בבית הספר הניסויי ומשיטות ההוראה בבית הספר אליהן כבר הסתגל.

הטעמים האמורים אינם עומדים בפני הבקורת לאור החלטות הדרג המקצועי של הרשות המוסמכת בתחום החינוך, ונוכח ההסכם בין הצדדים על העברת הקטין לבית ספר רגיל שאינו בית הספר הניסויי שעל יסודם נמחקה העתירה הקודמת.

ביסודו של דבר, מדובר בנסיון לקיים דיון חוזר בעניין שנדון ונסתיים בבית משפט זה זה לא מכבר. איננו מוצאים כי קיימת הצדקה לפתיחת הנושא מחדש, משלא חל שינוי כלשהו בנסיבות העשוי להצדיק זאת.

אי לכך, אנו דוחים את העתירה על הסף באין עילה להתערבותנו.