פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6906/10 - ג'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
העותר:
אחמד אבו גלגיף
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה
ושומרון
2. היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון
3. מתאמת ענייני רפואה במנהל אזרחי
4. קצין בקרה ופניות ציבור
5. ראש המנהל האזרחי
6. ראש שירות הבטחון הכללי
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
לפניי בקשת העותר לפסיקת הוצאות, שהתבקשה בד בבד עם בקשתו למחיקת העתירה.
עניינה של העתירה מיום 21.9.2010 בבקשת העותר, תושב אזור בית לחם, להסיר את המניעה הביטחונית הקיימת נגדו ולאפשר את יציאתו לחו"ל. ביום 27.9.2010 הוגשה הודעה מטעם העותר, במסגרתה נטען כי כוחות הביטחון הסכימו להסיר את המניעה הביטחונית ליציאתו לחו"ל. במצב דברים זה, ביקש העותר למחוק את העתירה, תוך חיוב המשיבים בהוצאותיו. ביום 28.9.2010 נמחקה העתירה על-ידי מותב תלתא (כב' השופטים נאור, חיות והנדל). בהחלטתי מיום 7.10.2010 אפשרתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה לפסיקת הוצאות.
בתגובה מיום 9.11.2010 טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות. במסגרת אותה תגובה נטען כי העיכוב בטיפול בבקשת העותר נבע בשל קושי ליצור עימו קשר ולהודיעו כי עליו להגיש פרטים נוספים, וזאת בטענה כי נפלה טעות במספר הטלפון שציין העותר בבקשתו. עוד נטען כי העותר לא ציין בהשגה שהגיש, את הצורך הרפואי שביציאתו לחו"ל.
ביום 10.11.2010 הגיש בא-כוח העותר הודעה בצירוף תיעוד רלוונטי ממנו עולה כי הוא פנה מספר פעמים למינהל האזרחי בעניין בקשתו בטרם הגשת העתירה, כאשר במכתבי הפנייה מטעמו צוינו פרטי ההתקשרות עימו. בעקבות הודעת העותר, קבעתי בהחלטתי מיום 14.11.2010 כי המשיבים יגישו תגובה משלימה. יוער כי בשל שביתת הפרקליטים ניתנה אורכה להגשת התגובה.
בתגובתו המשלימה מיום 21.1.2011 אישר בא-כוח המשיבים בהגינותו כי בדיקה חוזרת שנערכה העלתה כי העותר אכן פנה למשרדי המשיבים מספר פעמים לפני הגשת העתירה; וכי המענה שנכתב לעותר ביום 19.9.2010 בדבר הצורך בהגשת פרטים נוספים, נשלח אליו רק בחודש אוקטובר 2010, קרי- לאחר הגשת העתירה. זאת ועוד; נכון למועד שליחתו היה המענה האמור שגוי, שכן המניעה הביטחונית שהייתה קיימת בעניין יציאתו של העותר לחו"ל הוסרה בסוף חודש ספטמבר 2010, בסמוך לאחר הגשת העתירה. בנסיבות אלה, ביקשו המשיבים להותיר את ההכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול הדעת של בית-המשפט.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. נראה כי בעקבות הבדיקה החוזרת נשוא התגובה המשלימה מטעם המשיבים, לא נותרה מחלוקת ממשית בין הצדדים לעניין מיצוי ההליכים ולעניין צדקת הגשתה של העתירה מלכתחילה. אשר לסוגית הקשר הסיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד – בתגובת המשיבים מיום 9.11.2010 נטען כי בתחילת חודש ספטמבר 2010 התווסף לגורמי הביטחון מידע מודיעיני אשר בעטיו הוחלט להסיר את המניעה הביטחונית שהיתה קיימת בעניין יציאתו של העותר לחו"ל. לכאורה, המידע המודיעיני התווסף בטרם הגשת העתירה ביום 21.9.2010. עם זאת, אין
להתעלם מכך שההודעה על הסרת המניעה הביטחונית נמסרה לעותר רק בסוף חודש ספטמבר, לאחר הגשת העתירה. בנסיבות העניין, לא ניתן לשלול כי הגשת העתירה תרמה להחשת הטיפול בעניינו של העותר ולמסירת התשובה במועד בו ניתנה. מכל מקום, בהתחשב בכך שהסעד המבוקש ניתן לעותר, לא עמדו המשיבים בנטל המוטל עליהם לשכנע כי לא התקיים קשר סיבתי כאמור (ראו והשוו: בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.4.2010)).
השאלה שנותרה, אפוא, להכרעה נוגעת לשיעור ההוצאות. בעניין זה, יש ל התחשב בטענות המשיבים כי המניעה הביטחונית הוסרה על ידי גורמי הביטחון מיד לאחר הגשת העתירה ומבלי שהיה צורך בקיום דיון. עוד ראוי להתחשב בכך שהעתירה אינה מורכבת באופן מיוחד, וכי העותר לא הביא כל ראיה לעניין שיעור שכר-הטרחה והוצאות המשפט. מנגד, ראיתי להתחשב בהשתלשלות העניינים בהליך שלפניי, ובטורח שנגרם לעותר עקב הצורך בהגשת הודעתו מיום 10.11.2010, אשר בעקבותיה נערכה הבדיקה החוזרת על-ידי המשיבים. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אני רואה לקבוע כי המשיבים ישלמו לעותר הוצאות בסכום כולל של 5,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן החלטתי זו ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ד' באדר א'
תשע"א (8.2.2011
(
.
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת