בג"ץ 6907/97 חליל קסוואני נ. דוד מימון עו"ד

1.מאז שנת 1973 מתדיינים בעלי הדין בבית המשפט, בבוררות ובלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בעניני תביעות הדדיות שונות. בדיון בלשכת ההוצאה לפועל, ביום 7.5.97, עשו הסכם ביניהם שנועד ליישב חלק מן המחלוקות. ראש ההוצאה לפועל נתנה להסכם תוקף של החלטה.

בין בעלי הדין התעוררו חילוקי דעות בדבר פרשנותו של ההסכם. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר), דן בבקשת רשות לערער שהגיש המשיב ובהחלטתו מיום 6.11.97 נעתר לבקשה באופן חלקי. בין היתר קבע שלצורך הליכי ההוצאה לפועל שבהם נקט המשיב נגד המבקשים יש לנכות מהחוב הפסוק סכום של 107,500 ש"ח וכי "אם טוען החייב שמכח פסק הבורר מגיעים לו כספים, הוא רשאי לגבותם בכל דרך שהחוק מאפשר לו לגבות, ובכלל זה על ידי הטלת עיקולים על כספים שיופקדו בהוצל"פ לזכות הזוכה".

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. המשיב השיב על הבקשה.

2.דינה של הבקשה להדחות.

כל השאלות שהיה, אולי, מקום לבררן כבר נטחנו עד דק בדיונים שהתקיימו לפני ראשי ההוצאה לפועל ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי (לענין זה יש לתת את הדעת גם על החלטה של כב' השופט ד' חשין מיום 7.8.97 בבקשה אחרת). יתר על כן, השאלות שאותן מעלים המבקשים בבקשתם מעוגנות כולן בנסיבותיה המיוחדות של המסכת העובדתית הנדונה ואינן מגלות נקודה משפטית שיש לה חשיבות כללית והמצדיקה דיון בערכאה נוספת.

3.מלבד טענותיהם שלעצם הענין העלו המבקשים גם טענה דיונית. לטענתם דן בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערער שהונחה לפניו "כאילו היה זה ערעור, וזאת בניגוד לתקנה 410 מתקנות סדרי הדין, על אף שלא ניתנה למבקשים הזדמנות להביע התנגדותם להפוך הבקשה לרשות לערער לערעור ומבלי שבית המשפט שקל שמא תיפגע זכותם של המבקשים".

אקדים ואומר כי שאלה היא אם לאור הוראות סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ח1968- היה במקרה הנדון צורך בנטילת רשות לערער; הואיל ומן הרקע ההיסטורי של הבקשה עולה שבשורש ההסכם הנזכר עמדה טענת "פרעתי". אולם אין צורך לדון בכך משום שבית המשפט המחוזי היה רשאי לדון בבקשה כבערעור.

לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן - "התקנות") רשאי בית המשפט לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה "אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו הזדמנות להביע את התנגדותו ונראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין". מפרוטוקול הדיון בבית המשפט עולה - אמנם, לא במפורש אלא במשתמע - שהיה מוסכם על המתייצבים שתינתן החלטה לעצם הענין על פי טענותיהם בשאלות שהציגו להכרעה. בפתח הדיון גם קבע בית המשפט את מסגרת הטיעונים. במצב דברים זה היתה, אפוא, לב"כ המבקשים הזדמנות להביע את התנגדותו וזכותו אף היא לא נפגעה.

בשולי הדברים אעיר כי ראוי שבתי משפט שלערעור, בדונם בבקשה להרשות ערעור, יקפידו לתת ביטוי נאות בפרוטוקול הדיון וכן בהחלטתם לקיומן של הוראותיה הנזכרות של תקנה 410 לתקנות, בטרם יחליטו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. כך יסירו מראש מכשולים דיוניים מיותרים.

4. הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.