בג"ץ 6910/98 מוחמד אבו-גזאלה נ. משרד הפנים

בפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות. כעולה מכתב העתירה, הגיש העותר במהלכה של שנת 1995 בקשה לאיחוד משפחות עם רעייתו - העותרת - גב' נסרין חטיב.

בסופו של יום, אישר המשיב לעותרים את בקשת איחוד המשפחות. העותרים מבקשים לחייב את המשיב בהוצאותיהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשה זו להידחות.

כעולה מתגובת המשיב לבקשה דנן, הורשע העותר בעבירות שונות, אשר בגינן הוטלו עליו עונשים שונים, בין היתר עונשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי.

בקשת העותרים לאיחוד משפחות נדחתה על-ידי המשיב, מטעמים ביטחוניים. לאחר סירוב בקשה זו, פנה העותר שוב ושוב אל המשיב, אך קיבל בכל פנייה את התשובה דלעיל, כי בקשתו מסורבת.

לטענת המשיב, לא גילה העותר את דבר עברו עם הגשת העתירה. חוסר ניקיון כפיים מעין זה, יש בו, לטענת המשיב, כדי להשמיט את הבסיס מתחת לזכות העותר לקבלת הוצאות.

נוסף-על-כך, טוען המשיב, כי לאחר הגשת העתירה נשקלה מחדש שאלת קיומה של מניעה ביטחונית לאישור בקשת איחוד המשפחות של העותרים. הוחלט, לאור חלוף הזמן, כי ניתן לאשר את הבקשה והדבר הודע לעותרים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות מקרה זה, אין הצדקה לחייב את המשיב בהוצאות העתירה.

כעולה מתגובת המשיב לבקשה לחיובו בהוצאות, לא עצם הגשת העתירה היא זו אשר הניעה אותו לחזור בו מעמדתו העקרונית ביחס לבקשת איחוד המשפחות שהוגשה על-ידי העותרים, אלא חלוף הזמן, המהווה - כפי שמציינת באת כוח המשיב - נסיבה חדשה המחייבת התייחסות מחודשת להערכת הסיכון הטמון בעותר, הוא זה אשר הביא, בסופו של יום, לאישור בקשת איחוד המשפחות. נמצא, אם כן, כי לא נפל פגם בהתנהגות המשיב, המחייב חיובו בהוצאות.

הבקשה נדחית.