בג"ץ 6919/03 המועצה הדתית ירושלים נ. השר לעניני דתות

המשנה לנשיא א' מצא :

המועצה הדתית ירושלים וכן ועד עובדיה של המועצה מלינים בעתירתם על כך שבשנות התקציב 2002-1999 העביר המשרד לענייני דתות למועצה, על חשבון תקציביה השנתיים, סכומים קטנים מאלה שהגיעו למועצה בהתאם לתקציביה המאושרים, ולוא גם בניכוי שהתחייב מן הקיצוץ הכללי בתקציבי המועצות הדתיות. בקשתם היא כי בית-המשפט יורה לקיים בירור חשבונאי מדויק של היקף ההעברות התקציביות שהגיעו למועצה הדתית, בכל אחת ואחת מן השנים, וכפועל יוצא מן הבירור האמור יורה למשיב 1 להעביר למועצה הדתית את יתרת הסכומים שהגיעו למועצה ולא הועברו לה במועדיהם. בא-כוחו של המשיב 1 טען, בתגובתו לעתירה, כי דין העתירה להידחות מחמת השיהוי הכבד שבו הוגשה. לחלופין טען, כי גם לגופה דין העתירה להידחות. בחלק זה של תשובתו פירט את הסכומים שהמשרד לענייני דתות העביר למועצה הדתית מדי שנה, וכן את עקרונות החישוב, שעל יסודו נמנעו מלהעביר למועצה את מלוא תקציבה המאושר בכל שנה ושנה.

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה ובתשובות מטעם המשיבים 1 ו-2, ושקילת טיעוני הפרקליטים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. גלוי וברור, כי בסופה של כל שנת תקציב המועצה הדתית הייתה מודעת לכך שהסכומים שהועברו לה על חשבון תקציבה אינם עולים כדי מלוא המגיע לה. דא עקא שהמועצה לא התריעה לפני המשרד לענייני דתות, מדי שנה בשנה, על קיצוץ תקציבה המאושר, ואת העתירה שלפנינו הגישה רק באמצע שנת 2003, לאחר שתקציבי השנים הרלוונטיות להכרעה הפכו כבר לנחלת העבר. בנסיבות אלו אין המועצה הדתית יכולה לצפות להענקת הסעד האופרטיווי שנתבקש בעתירה. מטיעוני בא-כוח העותרים עלה, כי יהיה נכון להסתפק בקיום הבירור החשבונאי המבוקש בעתירה, גם אם המשיב 1 לא יחויב להעביר למועצה הדתית את יתרות תקציביה בהתאם לתוצאות הבירור. הצענו לבא-כוח המשיב 1 לשקול הסכמה לקיומו של בירור חשבונאי בתנאים האמורים, אך תשובתו הייתה כי בירור כזה - לבד מכך שעריכתו לא תצמיח לעותרים תועלת מעשית - הרי שגם עצם קיומו כרוך בקשיים.

דומה כי בנסיבות העניין היה המשיב 1 מיטיב לעשות אילו הסכים לקיום הבירור החשבונאי המבוקש. אילו קוים הבירור אפשר שהיה בידו להתגונן מפני דרישת העותרים להעברת הכספים מטעמים שלגוף העניין, במקום להיאחז בטענת הסף של שיהוי, שהסתמכות עליה בלבד עלולה להתפרש כהיעדר תשובה מניחה את הדעת לטענה כי ההעברות התקציביות למועצה הדתית בשנים הרלוונטיות לקו בחסר. אך משלא נענה בא-כוח המשיב 1 להצעתנו, כי ישקול לקיים את הבירור החשבונאי המבוקש מכוח הסכמת הצדדים, לא ראינו מקום לכפות עליו את קיומו.

התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה בשל הגשתה לבית-המשפט בשיהוי אך בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.