בג"ץ 6922/00אליהו אריש נ. מדינת ישראל

זהו ערר על שתי החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט רביד) בב"ש 1609/00 מיום 17.9.00 וב"ש 1646/00 מיום 24.9.00 במסגרת עיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים של העורר בת.פ. 1150/00.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בהקשר הדברים הבא: בין העורר לנאשם אחר לבין ציון דאהן המתלונן קיים סכסוך על רקע עיסוקם בגביית חובות. במועד הארוע המיוחס להם נפגשו השניים עם המתלונן במיתחם חניה ברח' שמואל הנביא בירושלים בעוד האחר בא מצוייד באקדח והעורר החזיק בסכין. במקום המפגש התפתח ויכוח בין האחר למתלונן אשר במהלכו שלף אקדח. בשלב זה רץ העורר לעבר המתלונן ודקר אותו במותניו ומיד לאחר מכן ירה האחר 3 יריות בכוונה להטיל על המתלונן אימה. כתוצאה מהדקירה נפצע המתלונן פצעים קשים והובא לבית החולים במצב אנוש.

העורר נעצר עד תום ההליכים ביום 6.8.00 לאחר שנבדקו ונותחו ראיות התביעה ונמצא כי נתקיים התנאי בדבר קיום ראיות לכאורה. ערר לבית המשפט העליון בענין זה נדחה משנמצא כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי בדבר קיום תשתית ראייתית לכאורית המספקת לצורך הליך המעצר. בית המשפט הוסיף באותו ענין כי אם בעקבות חקירת עדת תביעה מרכזית יחול כרסום בתשתית הראייתית, פתוחה הדרך בפני העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר. עדה זו אכן העידה, ובעקבות עדותה פנה בא כוח העורר בבקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא. בהחלטתו מיום 17.9.00 קבע בית המשפט כי אין לומר שבעקבות עדותה של עדת הראייה קרסה גרסת התביעה, והסיק כי נותר בראיות פוטנציאל ראייתי הנדרש להרשעתו של העורר בדין. מאוחר יותר נשמעו עדויות נוספות אשר בעקבותיהן הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר. ב24.9.2000- החליט בית משפט קמא לדחותה, לאחר שמצא כי אין בראיות הנוספות שהוגשו משום עילה לסטות מקביעתו הקודמת, וכי התשתית הראייתית הקיימת מספקת לצורך המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

ביום 24.9.00 הושלמה פרשת ההוכחות כולה והתיק נקבע לסיכומי טענות ליום 10.10.00.

בא כוח העורר מבקש היום להעמיד במבחן הביקורת את החלטת בית משפט קמא שלא לשחרר את מרשו מן המעצר וחוזר בפירוט על ניתוח מערך הראיות הקיים בבקשו להסיק כי אין במערך זה כדי לשמש, ולו לכאורה, בסיס להרשעתו של העורר.

נתתי דעתי למכלול טיעוניו של בא כוח העורר ביחס למערך הראיות שהובא במשפט ובחנתי את עיקרו של חומר הראיות שהוגש ובאתי לכלל דעה כי אין להתערב במסקנת בית משפט קמא לפיה אין מקום לשחרור העורר מן המעצר. נקודת המוצא המנחה בענייננו היא כי אחד התנאים למעצרו של אדם עד תום ההליכים הוא קיום ראיות לכאורה להרשעתו. מושג זה בהקשר זה מכוון לקיום ראיות שטמון בהם פוטנציאל ראייתי אשר צפוי כי יוצא מהכח אל הפועל בעתיד ויביא בסיום ההליך השיפוטי להרשעת הנאשם. (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133, 146). ראיות "גולמיות" אלה בשלב בו טרם החל המשפט עשויות להפוך לראיות ממשיות עם הבאתן בהליך השיפוטי גופו וערכן הממשי נשקל בסופו של הליך זה הן אחת לאחת והן במכלול הראייתי. כל ראייה נבדקת לגופה ולפרטיה אך משקלה וחשיבותה במערך כולו מושפעים לא רק מתוכה היא אלא גם מהראיות האחרות ואלה אוצלות על אלה באופן שהראיה הבודדת משפיעה על המכלול והמכלול משפיע עליה, וכל אלה משתלבים לתמונה ראייתית כוללת שרק במסגרתה ניתן להעריך באופן סופי את שאלת אשמתו של הנאשם.

העלאת הטענה כי התפתחות הראיות במשפט מצדיקה שינויה של החלטה שהורתה על מעצר הנאשם עד תום ההליכים מחייבת קיומו של כרסום מהותי בחומר הראיות המגיע כדי ערעןר התפיסה הראשונית של התביעה שמכוחה נקבעה עובדת קיומן של ראיות לכאורה כנגד נאשם המספיקות להרשעתו. כבר נפסק לא אחת כי על מנת לשנות החלטת מעצר בשלב של עיון חוזר "יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי וממשי שחל בה" (כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' חדיף ואח', דינים עליון כרך נו 269; בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 95(3) 263). בש"פ 2565/98 מסיקה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 98(2) 317; בש"פ 6570/96 מדינת ישראל נ' וואתד סלים, תקדין עליון 96(3) 305; בש"פ 2260/96 מסרואה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 96(1) 82). כדי להפוך את החלטת המעצר על פניה צריך שיחול שנוי כזה בחומר הראיות אשר על פניו יעיד כי גרסת התביעה מופרכת ואינה נשענת על בסיס סביר. מסקנה זו צריך שניתן יהא להסיק גם בלא שבית המשפט יידרש לבדוק את העדויות אחת לאחת, לשקול סתירות ושאלות מהימנות שהם ענינים אשר רק השופט הדן בתיק ובקי בחומר הראיות והתרשם מן העדים יוכל לעשות באורח כולל בתום המשפט.

בענייננו לגופם של דברים לא חל כרסום עמוק בחומר הראיות שיש בו כדי להפוך על פניה את גרסת התביעה ולא הועלו על ידי העורר דברים בעקבות העדויות האחרונות שהובאו שיש בהם כדי לקעקע מן היסוד את מסכת ראיות התביעה. טיעוניו של הסניגור לגבי משקלן ומהימנותן של העדויות מקומן יכירן בסיכומי טענותיו בפני בית המשפט הדן בתיק הפלילי לגופו והן תישקלנה ותיבחנה בעוד ימים ספורים בישיבה שנקבעה לצורך כך. צדק, איפוא, בית משפט קמא משקבע כי לא חל שינוי במערך הראיות המצדיק את שחרורו של העורר, ויש לאמץ עמדה זו גם במסגרת ערר זה.

הערר נדחה.