בג"ץ 6937/06 נינה הנטדזה נ. מינהל האוכלוסין,משרד הפנים

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת, אזרחית גאורגיה, כי המשיב ימנע מהרחקתה מישראל וכי יעניק לה אזרחות ישראלית מכח חוק השבות, תש"י – 1950 (להלן – חוק השבות). אמה ואחיה של העותרת עלו לישראל בין השנים 1999 ו – 2003, לאחר שהציגו מסמכים המעידים על יהדותם. בשלב מאוחר יותר, בשנת 2003, הגישה העותרת בקשה לעלות לישראל. בשאלון העלייה שמילאה, הצהירה כי היא נוצריה. מטעם זה סורבה בקשתה של העותרת למעמד של עולה.

בשלב מאוחר יותר, בשנת 2005, נכנסו העותרת ובן זוגה לישראל באשרת תייר. במהלך שהותם זו פנתה העותרת פעם נוספת למשרד הפנים בבקשה ליתן לה מעמד לפי חוק השבות. בקשתה סורבה והובהר לה כי מאחר והמירה את דתה, אין היא זכאית למעמד של עולה, ולפיכך עליה לעזוב את הארץ.

2.להחלטה זו מכוונת העתירה. העותרת טוענת כי היא זכאית למעמד של עולה לפי חוק השבות, בשל כך שהינה יהודיה, שנולדה לאם יהודיה, התחנכה במשפחה יהודית ונהגה לפי המסורת וההלכה היהודית. לחלופין טענה כי היא זכאית לעלות לישראל, כילד של יהודי, לפי סעיף 4א(א) לחוק השבות, וכי אין לראותה כמי שהמיר דתו מרצון, שכן הוטבלה לנצרות כאשר היתה תינוקת בת שלושה חודשים, אשר נלקחה מזרועות אמה בכפייה. המשיב, שהתנגד למתן הסעד המבוקש בעתירה, טען כי נוכח הצהרת העותרת בדבר השתייכותה לנצרות, לאחר שהוטבלה, הינה בבחינת "בת לדת אחרת", ואין היא זכאית למעמד – בין לפי סעיף 4ב' לחוק השבות, ובין לפי סעיף 4א' לחוק זה. לאחר שימוע נוסף, שנערך בהתאם להחלטת בית משפט זה, לא שינה המשיב את טעמו. בצד האמור הובעה נכונות להעניק לעותרת מעמד א/5 לפרק זמן של ארבע שנים, אשר במהלכן תיבחן השתקעותה בישראל, וקשריה עם בני משפחתה השוהים בארץ. צויין, כי לאחר פרק זמן זה תתקבל החלטה בנוגע להמשך מעמדה של העותרת בישראל.

3.במהלך הדיון שקיימנו היום בעתירה, ובעקבות הערות בית המשפט, הביע בא כחה המלומד הסכמה להצעה האמורה של משרד הפנים, בכפוף לכך שהדבר לא יפגע בזכותה של העותרת לשוב ולהעלות טענות בדבר זכאותה לשבות, לאחר שמשרד הפנים יחליט, בחלוף התקופה האמורה, אם יינתן לה מעמד של קבע בישראל. התנייה אחרונה זו מקובלת גם על המשיב.

בכפוף להסכמה זו של הצדדים, אנו מוחקים את העתירה. זכותה של העותרת לעתור בנושא זכאותה לשבות שמורה לה, כמבואר לעיל.

בנסיבות הענין, לא ראינו לעשות צו להוצאות.