פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6938/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרים:
1. סמיח ח'דר
ביברס
2. נאדין מוניר תופיק ביברס
3. נסרין סמיח ביברס
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מפקד צה"ל באיו"ש
3. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו-על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד חילאילה מוחמד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
עותר 1, ישראלי תושב בית צפפא, נישא בשנת 2002 לעותרת 2, תושבת האזור, ועתה הם מתגוררים יחד עם בתם המשותפת, היא עותרת 3, בשכונת מגוריו של עותר 1. עם נישואיהם, ביקשו עותרים 1 ו-2 להגיש במשרדי משיב 1 בקשה לאיחוד משפחות כדי שעותרת 2 תזכה באזרחות ישראלית, אולם משיב זה סירב לקלוט את בקשתם לאור החלטת הממשלה שהתקבלה באותה עת, שמנעה מתושבי האזור לקבל אזרחות ישראלית, ושלימים נכללה בהוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: "חוק האזרחות").
אי לכך, פנו העותרים למנהלת התיאום והקישור של האזור, וזו העניקה לעותרת 2 היתרי שהייה בישראל. היתרים אלה התחדשו מעת לעת, עד שבשנת 2004 סירבה המנהלת להאריך את ההיתרים. מכאן העתירה הנוכחית, בה התבקשנו להורות למשיבים להעניק לעותרת 2 אזרחות ישראלית, ולחלופין, מעמד של תושבת קבע או אשרת שהייה בישראל.
כידוע, סעיף 2 לחוק האזרחות, שנחקק על רקע המצב הביטחוני, קובע כי בתקופת תוקפו של החוק לא יעניק שר הפנים לתושבי האזור אזרחות ישראלית או רישיון ישיבה. סעיף 3 לחוק אמנם קובע חריג לאותה הוראה, לגבי תושבות האזור שגילן מעל 25 שנים, אולם עניינה של עותרת 2 – ילידת 1983 – לא נכנס לגדרו של חריג זה. לבית-משפט זה הוגשו מספר עתירות עקרוניות כנגד חוקתיות הוראותיו של חוק האזרחות, ועתירות אלה נדחו, בדעת רוב (בג"צ 7052/03 עדאלה נ' ש הפנים, טרם פורסם, מיום 14.5.06). מכאן שההוראות שמכוחן סורבה בקשת עותרת 2 להגשת בקשה לקבלת אזרחות – בעינן עומדות.
לאור זאת, בהחלטתי מיום 28.8.06 הוריתי לעותרים להבהיר מהי העילה אשר מכוחה הם מבקשים כי בית-משפט זה יעניק להם את הסעדים המפורטים בעתירתם. מתשובתם להחלטה זו עולה כי העותרים מודעים לכך שבמצב המשפטי הקיים לא תוכל עותרת 2 לזכות באזרחות ישראלית. יחד עם זאת, הם מוסיפים בתשובתם כי "יש לאשר לעותרת היתרי כניסה זמניים לישראל ולו מטעמים הומניטאריים, כפי שהונפקו לה היתרים בעבר, על מנת לאפשר לה לחיות יחד עם בעלה ובתה, וזאת עד לשינוי המצב המשפטי ו/או עד שימלאו לה 25 שנים" (סעיף 14 להודעה מיום 14.9.06).
הנה כי כן, הסעד עליו עומדים העותרים הוא קבלת היתרי שהייה בישראל עבור עותרת 2, ברם, הערכאה שהוסמכה להעניק סעדים אלה – להבדיל מעתירות לקבלת אזרחות – הוא בית-המשפט לעניינים מנהליים (ראו סעיף 5 ופרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000). העולה מכך הוא, כי העתירה הנוכחית לא הוגשה לערכאה הנכונה, ומשכך דינה להידחות על הסף.
ניתן היום, כ"ה באלול תשס"ו
(18.9.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט