בג"ץ 6938/98 האגודה לשמירת זכויות האזרח היהודי בא"י נ. השר לביטחון פנים

המשיב 3, רב-פקד אפרים חביביאן, הורשע על ידי בית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה ממשית לאשה אחת ותקיפה סתם של אשה אחרת לפי סעיף 379 וסעיף 380 לחוק העונשין. עבירות אלה בוצעו על ידי המשיב 3, במסגרת תפקידו כקצין משטרה, אגב טיפול באירוע של הפרת הסדר הציבורי על ידי קבוצת נשים במגרש הרוסים שבירושלים. בית המשפט לקח בחשבון את נסיבות האירוע, את עברו של המשיב 3, את טיב שירותו במשטרה ושיקולים אישיים נוספים, והחליט לגזור את עונשו למאסר על תנאי של ארבעה חודשים וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח.

לאחר שניתן פסק הדין שקלה המשטרה את הצעדים שראוי לנקוט נגד המשיב 3. לאחר שהמשטרה שקלה את כל הנסיבות הנוגעות לעניין, ובהן טיב שירותו של המשיב 3 במשטרה ואת פקודות המשטרה, לרבות הפקודה החדשה שהוכנה (וטרם נכנסה לתוקף) בעניין פיטורין של איש משטרה שהורשע על ידי בית המשפט, החליטה המשטרה שאין הצדקה לפטר את המשיב 3. עם זאת החליטה המשטרה לעכב את הקידום בדרגה של המשיב 3 ולהעבירו לתפקיד של מטה.

העותרת, היא האגודה לשמירת זכויות האזרח היהודי בא"י, לא נחה דעתה מהחלטת המשטרה, והיא הגישה עתירה זאת, בה היא מבקשת שבית המשפט יצווה על המשטרה לפטר את המשיב 3. היא טוענת כי הפיטורין נדרשים ומוצדקים לאור ההרשעה של המשיב 3 זה מקרוב, כאמור לעיל, וכן הרשעתו על ידי בית הדין למשמעת של המשטרה בעבירת משמעת בשנת 1987.

השאלה אם ראוי לפטר את המשיב 3 מן המשטרה, בעקבות הרשעתו, מופקדת על פי החוק בידי המפכ"ל ולא בידי בית משפט זה. בית משפט זה אינו אמור אלא לבדוק אם נפל בהחלטת המפכ"ל פגם משפטי המצריך התערבות בית המשפט.

אכן, חובה היא על המשטרה כגוף, ועל כל שוטר ושוטר, ובמיוחד על קצין משטרה, להימנע מאלימות שלא כדין, אף בנסיבות קשות של הפרת הסדר הציבורי. שוטר שהפעיל אלימות שלא כדין חייב לתת את הדין באופן אישי. לעניין זה, כיוון שהמשטרה צריכה לשמש דוגמה ומופת בשמירה על הדין, מן הראוי לנהוג כבית שמאי ולא כבית הלל. כך אכן היה במקרה הנדון. המשיב 3 הועמד לדין פלילי בפני בית המשפט, הורשע ונענש. נוסף לכך הוא נענש גם על ידי המשטרה בעונש שאינו קל מבחינתו.

השאלה היא אם החלטת המשטרה הינה בלתי-סבירה במידה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. כפי שנמסר לבית המשפט, הפיקוד הבכיר של המשטרה רואה במשיב 3 קצין מצטיין, שבמילוי תפקידו העלה תרומה חשובה לציבור. זהו שיקול חשוב, שהשפיע על החלטת המשטרה. נראה כי שיקול זה השפיע על המשטרה לנהוג בסלחנות יחסית, אולי אף בסלחנות יתר, עם המשיב 3. עם זאת, כשבית המשפט שוקל את כל נסיבות המקרה, אין בידינו לומר כי החלטת המשטרה חורגת מן הסבירות במידה הדורשת את התערבותו של בית המשפט.

לפיכך אנחנו מחליטים לדחות את העתירה.