בג"ץ 6953/08 טלי פחימה נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי, אשר במסגרתה מבקשים העותרים לקבל סעדים הקשורים בהסדרת מעמדו של העותר 2 (להלן – העותר ) בישראל.

2.

העובדות הדרושות להכרעה בעתירה הינן כדלקמן: העותרת 1 (להלן – העותרת ) הינה יהודיה אזרחית ישראל. העותר הינו תושב הרשות הפלסטינית. העותרים נישאו בשנת 2002, ובית הדין השרעי אישר את נישואיהם. לעותרים שני ילדים, ילידי 2005 ו-2007. בשנת 2002, לאחר עריכת נישואיהם, הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות מכוח הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952. ברם, בקשתם נדחתה לאור החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בעניין איחוד משפחות עם תושבי האזור, אשר עוגנה, מאוחר יותר, בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת שעה ). בשנת 2003 הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה, בה הם השיגו על החלטת שר הפנים לסרב לבקשתם לאיחוד משפחות, שהתבססה על החלטת הממשלה (בג"ץ 5214/03). בית המשפט החליט לעכב את הטיפול בעתירה עד להכרעה בעתירות עקרוניות שתקפו את חוק הוראת שעה (בג"ץ 7052/03 ואחרים). לאחר שנדחו עתירות עקרוניות אלה, נמחקה עתירתם של העותרים ביום 17.11.06, לבקשתם.

3.

במסגרת תיקון בשנת 2007, נוסף לחוק הוראת שעה סעיף 3א1, אשר מקנה לשר הפנים סמכות ליתן רישיון לישיבת ארעי בישראל למי שלא היה זכאי לו לפני התיקון, וזאת מטעמים הומניטאריים מיוחדים. עוד קובע סעיף 3א1 כי שר הפנים רשאי להקים ועדות מייעצות לעניין ביצוע הוראות הסעיף. מכוח הסמכה זו הוקמה וועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים, היא המשיבה 2 (להלן – הוועדה ). ביום 21.5.07 הגישו העותרים לוועדה בקשה להסדרת מעמדו של העותר מטעמים הומניטאריים. בבקשה נטען כי לבני הזוג נולדה בת בשנת 2005 וכי העותרת נמצאת בהריון. עוד מסופר שם כי נדחתה פניה לשם קבלת היתר שהייה לצורכי גיור. מהעתירה עולה כי לאחר מכן הגישה העותרת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, הואיל וסברה, בטעות, כי הבקשה אשר הוגשה לוועדה על ידי העותרים נדחתה. המדינה הודיעה לבית המשפט לעניינים מינהליים כי בקשת העותרים תידון על ידי הוועדה. בעקבות הודעת המדינה נמחקה העתירה. ביום 24.2.08 הגישו העותרים לוועדה בקשה מסודרת להסדרת מעמדו של העותר בישראל. ביום 2.4.08 החליטה הוועדה כי בקשתם של העותרים אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד ועל כן המליצה לדחותה. ביום 13.8.08 החליט שר הפנים לאשר את המלצת הוועדה.

4.

בעקבות המלצת הוועדה והחלטת שר הפנים, הגישו העותרים עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בית המשפט החליט לדחות את העתירה בגלל היעדר סמכות עניינית, הואיל והסמכות לדון בעתירות בעניין סעיף 3א1 לחוק הוראת שעה לא הוקנתה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בעקבות זאת, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו.

5.

בשלב מסוים, פנה העותר לבתי דין מיוחדים לגיור וביקש להתחיל בהליך גיור. בקשתו נדחתה, הואיל ונמצא כי אין לעותר מעמד חוקי בישראל. זה המקום לציין כי במהלך כל התקופה בה נוהלו ההליכים המתוארים לעיל ועד היום, שוהה העותר בישראל שלא כדין. עוד יצוין כי ביום 9.5.01 הורשע העותר, על פי הודאתו, בעבירות של שהייה בלתי חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונדון לעונש של 91 ימי מאסר לריצוי בפועל וכן שישה חודשי מאסר על תנאי.

6.

העותרים טוענים בעתירתם כי הנסיבות בעניינם מצביעות על טעם הומניטארי מיוחד, אשר יש בו כדי להצדיק את הסדרת מעמדו של העותר בישראל. העותרים מבססים את הטעם המיוחד הנטען על מחלתם של ילדיהם, על התנאים הקשים בהם מתגוררת משפחתם וכן על העובדה כי העותרת עומדת ללדת את ילדם השלישי. כמו כן, מציינים העותרים כי רצונו של העותר להתגייר מקים, כשלעצמו, טעם מיוחד. עוד לדברי העותרים, פנו הם במהלך השנים "אין ספור" פעמים למפקד האזור, הוא המשיב 3, בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני, על מנת שיוכל העותר לעבור תהליך של גיור, אך כל פניותיהם נענו בשלילה. יוער, כי העותרים לא צירפו לעתירתם העתקי פניותיהם למשיב 3 ותגובותיו של המשיב 3 לפניותיהם. עוד נטען, כי הרשעתו של העותר אינה צריכה לעמוד לחובתו, כפי ששהייה שלא כדין אינה מונעת הסדרת מעמדם של הזכאים לו.

7.

לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף וכן לגופה. ראשית, טוענים המשיבים כי בחודש אוגוסט 2008 היה העותר מעורב באירוע פלילי אשר עדיין נחקר על ידי משטרת ישראל. לכך מצרפים המשיבים את עובדת שהייתו הבלתי חוקית הארוכה של העותר בישראל. המשיבים רואים בנסיבות אלה סיבה מספקת לדחיית העתירה על הסף. לגופה של העתירה, טוענים המשיבים כי אין מקום להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהמלצת הוועדה ובהחלטת שר הפנים. נטען, כי צדקה הוועדה בהכרעתה כי בקשת העותרים אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד. לעניין זה מזכירים המשיבים את לשונו של סעיף 3א1(ה)(1) לחוק הוראת שעה, לפיו "העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר ... השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטארי מיוחד". לעניין בקשתם של העותרים לאפשר לעותר לשהות בישראל על מנת לעבור הליך גיור, טוענים המשיבים כי יש לדחות בקשה זו על הסף, הואיל ורשות מינהלית מוסמכת קיבלה החלטה בעניין ואילו הסמכות לדון בהשגה על ההחלטה נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים. לחלופין, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הטענה לגופה, הואיל והעותר הינו שוהה בלתי חוקי ועל כן אין הוא יכול, על פי מדיניות אשר אושרה בפסיקת בית משפט זה, לעבור הליך גיור.

8.

דין העתירה להידחות. לאחר שעיינו בחומר שבכתב, לרבות המלצתה של הוועדה, לא מצאנו כי העתירה מגלה עילה להתערב בהמלצת הוועדה ובאישורה על ידי שר הפנים. אכן, נראה כי נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות של העותרים אינן קלות, אך אין בהן כדי להקים טעם הומניטארי מיוחד. לא נטען כלל כי בעיות הבריאות של ילדי העותרים חמורות הן. זאת בהנחה, שאין צורך לבחון אותה, כי בעיות בריאות חמורות עשויות להגיע כדי טעם הומניטארי מיוחד. זאת ועוד, עברו הפלילי של העותר וכן שהייתו בישראל שלא כדין הינם שיקולים שיש להביאם לחובתו.

9.

באשר לבקשתו של העותר לקבל היתר שהייה זמני למטרת גיור: סעיף 3ב לחוק הוראת שעה קובע כי למפקד האזור סמכות ליתן היתר שהייה, למטרות שפורטו בסעיף. כאמור, העותרים כבר הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (אם כי לא כללו בה השגה על החלטה לפי סעיף 3ב לחוק הוראת שעה, אלא רק את השגתם על המלצת הוועדה והחלטת השר לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת שעה). אותה עתירה נדחתה מחמת חוסר סמכות. לאור ריבוי ההליכים בעניינם של העותרים החלטנו לדון ולהכריע גם בחלק זה של עתירתם. כאמור, לא צורפו לעתירה העתקי פניות למפקד האזור בבקשה להפעיל את סמכותו על פי סעיף 3ב לחוק הוראת שעה. כמו כן, לא צורפו תגובותיו של מפקד האזור. במצב דברים זה אין מנוס מלדחות את טענת העותרים, מחמת אי מיצוי הליכים. זאת ועוד, ייתכן שעצם השהות הבלתי חוקית בישראל במשך תקופה ארוכה די בה על מנת להצדיק אי מתן אישור שהייה למטרת גיור (בג"ץ 8811/07 קינטארט נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24.8.08)).

10.

העתירה נדחית, אפוא.