בג"ץ 6956/07 עו"ד שלמה שחר נ. מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

השופטת ע' ארבל :

1.

העותר, המכהן בתפקיד האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, מבקש בעתירה זו כי יבוטל צו שניתן על ידי המשיב 1, מבקר המדינה, בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור על פי סעיף 45ג לחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב] (להלן: החוק ), לטובת המשיב 3, או כי יבוטל ככל שהוא נוגע לעותר.

העותר פורש בעתירתו בהרחבה השתלשלות עניינים נפתלת העומדת ברקע העתירה. ראשיתם של דברים בבחירתה של המשיבה 2 למנהלת מחוז ירושלים באגף האפוטרופוס הכללי (להלן: האגף ) בחודש מאי 2003. המשיבה 2 הועדפה לתפקיד זה על פני עובד אחר במחוז (להלן: העובד האחר ), והדבר גרם, כך נטען, לתסיסה בקרב עובדים ותיקים במחוז, וביניהם העובד האחר והמשיב 3. הנהלת משרד המשפטים החליטה על הגשת תלונה נגד מספר עובדים במחוז ירושלים של האגף, וביניהם המשיב 3 והעובד האחר, לנציבות שירות המדינה (להלן: הנציבות ), בין היתר לאחר שמכתבים אנונימיים נשלחו לגורמים שונים, בהם הועלו האשמות כלפי העותר על כך שהבחירה במשיבה 2, כמו גם מינויים נוספים באגף, נעשו באופן לא תקין. בסופה של חקירה החליטה כי יש לנזוף, בין היתר, בעובד האחר ובמשיב 3 נוכח התנהגותם הבלתי הולמת לשם פגיעה בתפקודה של המשיבה 2, ובגין שתיקתם בחקירה. עונש זה היה כפוף לשימוע אצל המשנה למנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד משה שילה, שבסופו של שימוע החליט לבטל את עונש הנזיפה, אך ציין בהחלטתו:

"... החלטתי נובעת מהעדר אפשרות, בהסתמך על חומר הראיות הקיים, לקבוע תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות לגבי ביצוע עבירות על ידי מי מהמעורבים. אין בכוונתי לחלק ציונים להתנהגות המעורבים אך לא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אציין כי מתקבל הרושם שהעובדים המעורבים, כולם בעלי וותק וניסיון, עסקו באופן בלתי נלאה במינויה של הגב' אברך. מעשיהם חרגו מפרופורציה והעכירו את האווירה הכללית הן ביחידה והן באגף. החשדנות וחוסר האמון ההדדיים בין העובדים לבין הממונה עליהם, מנעו אפשרות לעבודה סדירה ומשותפת כיאה ליחידה בעלת חשיבות רבה במשרד".

בכך לא באה המסכת אל תומה. המשיב 3 פנה אל מבקר המדינה בתלונה על כי הוא נתון להתנכלויות על רקע חשיפת מעשים בלתי תקינים במקום עבודתו. התלונה הועברה לתגובת העותר, שדחה בתגובתו את הטענות נגדו מכל וכל. כשנה לאחר מכן נעשתה פניה ממשרדו של המשיב 1 לצורך המשך בירור התלונה. פגישות אלה אכן התקיימו ולטענת העותר הוא פירט בהן את השתלשלות העניינים כפי שאירעה החל ממינויה של המשיבה 2, אך לדבריו לא עודכן, וממילא לא התבקש להגיב, לטענות שהעלה המשיב 3 לאחר מכתב התלונה הראשוני ששלח למשיב 1.

ביום 26.6.06 נשלח לעותר, לטענתו מבלי שהודע לו על גמר הבירור ומבלי שהממצאים הועברו להתייחסותו, מכתבו של מנהל נציבות תלונות הציבור אצל המשיב 1, אליו צורף צו חתום על ידי המשיב 1 (להלן: הצו ), המורה על העברת המשיב 3 לתפקיד אחר במשרד המשפטים התואם את כישוריו ודרגתו, תוך שמירת כל זכויותיו כעובד. כן צוין כי נוכח מערכת היחסים הקשה שנוצרה בין המתלונן לעותר ולמשיבה 2, מן הראוי שהם לא ייטלו חלק בוועדות בוחנים במכרזים אליהם מגיש המשיב 3 את מועמדותו. בין היתר נקבע בצו כי:

"...היה בפעולותיה של מנהלת המחוז (המשיבה 2, ע.א.) כלפי המתלונן (המשיב 3, ע.א.), ובין היתר כתיבת הערות שליליות חוזרות ונשנות על עבודתו, עריכת חוות דעת שליליות ואי מתן אישור ליציאתו להשתלמות, משום התנכלות כלפיו, וכי האפוטרופוס הכללי נתן גיבוי מלא למנהלת המחוז בפעולותיה נגד המתלונן".

העותר פנה למשיב 1 וביקש להשיג על הנחות מוטעות המונחות לשיטתו בבסיס הצו וכן הצביע על תמיהות באשר להתנהלות המשיב 1 בבדיקתו. יום לאחר מכן השיב לו העותר 1 כי הוא דוחה את השגותיו. לאור האמור פנה העותר גם אל היועץ המשפטי לממשלה ואל נציב שירות המדינה על מנת שיפנו למשיב 1 שיעיין מחדש בהחלטתו, לפי סעיף 45ד לחוק, אך עד כה, הוא מבהיר, טרם נענה לגופו של עניין.

העותר ביקש אף להיפגש עם המשיב 1 על מנת לשכנעו כי יש לבטל את הצו. פגישה שכזו אכן התקיימה בחודש מרץ 2007 ובעקבותיה טוען העותר כי הודע לו שהמשיב 1 החליט לתקן את הצו כך שיושמטו ממנו האמירות והקביעות המכוונות כלפי העותר. אף על פי כן, חרף הבטחות חוזרות ונשנות, לא תוקן הצו. העותר מוסיף כי נמסר לו שתיקון הצו מתעכב בשל פנייתה המשיבה 2 לבטל הצו גם נגדה, אך ימים חלפו ודבר לא נעשה. בשלהי חודש יולי 2007 פנה העותר פעם נוספת אל מנכ"ל משרדו של המשיב 1 וזה השיב לו לטענתו כי העניין יוסדר בתוך מספר ימים. ברם, כעבור כעשרה ימים ומשהצו המתוקן לא הומצא לידיו, פנה העותר פעם נוספת אל מנכ"ל משרדו של המשיב 1 וזה הודיע לו כי הצו המתוקן הועבר לחתימת המשיב 1, אך ייתכן כי הוא יחליט לקיים לעותר ולמשיבים 2 – 3 שימוע נוסף בטרם יגבש עמדתו בבקשה לביטול הצו. ואכן, העותר זומן לשימוע שכזה, שנקבע ליום 3.9.07.

עד כאן, השתלשלות העניינים הסבוכה העומדת ברקע העתירה, כפי שהיא מובאת על ידי העותר בעתירתו.

2.

העותר מלין על הפגיעה שיש בצו בשמו הטוב. הוא סבור כי אין מקום לשימוע נוסף נוכח הפגיעה המתמשכת בשמו הטוב והתנהלותו של המשיב 1, כנטען על ידו בעתירה. עיקרן של הטענות בעתירה מופנה נגד אופן התנהלותו של המשיב 1 בבירור התלונה ובהוצאת הצו. בין הטענות המרכזיות שמעלה העותר כטעם להתערבות בית משפט זה טענה כי המשיב 1 פעל בחוסר סמכות מנימוקים עליהם עומד העותר בהרחבה בעתירה ; פגיעה בכללי הצדק הטבעי ; הפרת חובת ההגינות המוטלת על המשיב 1 בהליך הבירור ; הצו ניתן לדבריו במשוא פנים וניגוד עניינים המחייבים את פסילתו. הוא סבור כי בהליך בירור התלונה והוצאת הצו נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, המחייבים על כן את ביטול הצו.

3.

לא קלות הן הטענות המועלות בעתירה זו על ידי עובד ציבור אחד כלפי משנהו ונודה כי הדברים מעוררים תחושה של חוסר נוחות. תחושתו הקשה של העותר נהירה לנו וראוי להן לטענות שתתבררנה בתשומת הלב הראויה ולו מפאת כבודן של הרשויות הנוגעות לעניין. יחד עם זאת, אנו סבורים כי אין זה השלב לבירור העתירה על דרך של קיום דיון בה. המשיב 1 החליט על קיום שימוע נוסף בטרם ייתן החלטתו וזה צפוי להתקיים תוך זמן קצר. העותר מציין אמנם כי ההתנהלות עד כה שחקה את אמונו בכנות ההליך, ואולם דומה כי מוטב יהא לאפשר למשיב 1 למצות את הליך בדיקת טענותיו של העותר בטרם יבורר העניין, אם בכלל, בבית משפט זה. במילים אחרות, הגם שנראה כי הדין ודברים בין העותר למשרדו של המשיב 1 התנהל בעצלתיים וארך זמן, דבר שיש בו על פניו כדי לפגוע בעותר ובמעמדו מתוקף היותו נושא במשרה ציבורית שאמון הציבור בה חיוני, בשלב זה עסקינן בעתירה מוקדמת והעותר טרם מיצה ההליכים אל מול הרשות, כפי שראוי והכרחי שייעשה בטרם פניה אל בית משפט זה.

אנו דוחים אפוא את העתירה.