בג"ץ 6957/06 הדסה ביטון נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

1.

העותרת הועסקה על ידי המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) במשך 40 שנה עד להפסקת עבודתה בשנת 2000. עם סיום העבודה הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בה טענה כי לא קיבלה מאת המשיבה את מלוא זכויותיה. לאחר הגשת כתב הגנה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים בכתב בצירוף אסמכתאות, ועל סמך כל אלה יינתן פסק הדין. ביום 19.8.04 ניתן פסק הדין על בסיס הסיכומים שהוגשו. על פסק דין זה הגישו שני הצדדים ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי למרות שניתנה הסכמה דיונית בין הצדדים, על-פיה יינתן פסק הדין על סמך סיכומים בכתב, לא היה מקום לאשר הסכמה זו, שכן העניין מעלה מחלוקות עובדתיות בין הצדדים שלא ניתן להכריע בהן מבלי לשמוע עדויות. לפיכך הורה בית הדין הארצי על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי, ועל החזרת הדיון לבית הדין לשם שמיעת ראיות והערכת מהימנות הגרסאות שהעלו בעלי הדין. על פסק דין זה הגישה העותרת עתירה זו.

2.

ביום 10.12.06 החלטתי כי העתירה

תעבור לדיון בפני הרכב תלתא. לאחר החלטה זו הגישה העותרת בקשה לצו ביניים לפיו יעוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לטענתה יש לה סיכויים טובים לזכות בעתירה. כן היא טוענת כי נזקה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עולה על נזקה של המשיבה. היא טוענת כי מצבה הכלכלי קשה וכי השבת סכום של 110 אלף ₪ לידי המשיבה יגרום לה להתמוטטות כלכלית. מנגד, לטענתה, אם תידחה העתירה תוכל המשיבה לחזור ולפעול לגביית החוב.

המשיבה טוענת מנגד כי במסגרת הערעור שהתנהל בבית הדין הארצי לעבודה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה תשלם המשיבה לעותרת סכום של 110 אלף ₪ ושאר ביצועו של פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה יעוכב עד להכרעה בערעור. לטענת המשיבה העותרת התחייבה כי אם יתקבל הערעור תוכל ותשיב את הכספים, ולפיכך בקשה זו סותרת את התחייבותה. לטענת המשיבה טענותיה של העותרת בדבר מצבה הכלכלי הרעוע אינן נכונות.

3.

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אני סבורה כי לא ניתן לומר שסיכויי העתירה קלושים, ובהתבסס על כך החלטתי על העברת הדיון בעתירה בפני הרכב תלתא. אף מאזן הנוחות, כך אני סבורה, נוטה לטובת העותרת. המשיבה שילמה לעותרת סך של 110,000 ₪ בהתבסס על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, ואיני מקבלת את רמיזותיה של המשיבה כי עשתה בכך חסד לעותרת, שכן הכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי. במצב הנוכחי, בו ממילא צריכה המשיבה לפעול להחזרת הכספים ולגביית החוב, ומנגד טוענת המשיבה כי היא זקוקה לכספים אלו בשל מצבה הכלכלי, טענה אשר נתמכת במסמכים שצירפה, יש מקום להורות על עיכוב החזרת הכספים לידי המשיבה עד להכרעה בעתירה זו. אם תידחה העתירה תוכל המשיבה לחזור ולגבות את החוב מידי העותרת ומנכסיה. עוד יוער כי אם טענת המשיבה שמצבה הכלכלי של העותרת הינו טוב, היא נכונה, הרי שלמשיבה אין צורך לדאוג כי לא יהיה באפשרותה של העותרת להשיב לידיה את הכספים בתוספת ריבית והצמדה אם תידחה העתירה. עוד אציין כי העותרת הינה אישה מבוגרת בת 68 אשר אינה עובדת כיום למחייתה, בעוד המשיבה הינה מוסד יציב, שלא נטען כלל כי יגרם לו נזק מעיכוב הכספים בידי העותרת.

אשר על כן הבקשה לצו ביניים מתקבלת. הכספים שהועברו לעותרת מידי המשיבה יישארו בידי העותרת עד להכרעה בעתירה.