פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6964/08 - ז'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. פראס נזמי מוצטפא מטר
2. גישה-מרכז לשמירה על הזכות לנוע
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. אלוף פיקוד הדרום
3. שר הביטחון
4. מדינת ישראל
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינה של העתירה היה בבקשת העותר 1 (להלן: העותר) לצאת מביתו בגדה המערבית, לשם לימודים בחו"ל. העתירה הוגשה ביום 7.8.08. בתגובת המשיבים מיום 14.8.08 נתבקש לדחות את העתירה על הסף. בתגובה נרשם, כי לעת הזו אין מניעה ליציאת העותר ללימודים. עוד צוין, כי באותה העת באה הקלה – לפנים משורת הדין – במתן היתרים ליציאה מן האזור לצרכי לימודים. לבסוף צוין, במענה לבקשת העותר, כי אין מקום ליתן בשלב זה סעד של אישור לעותר לחזור לאיו"ש במהלך לימודיו ולאחר סיומם, שכן המ דובר
בעניין תיאורטי. בעקבות כך, והתפתחויות נוספות בהן בקשה לקיים דיון דחוף בשל אי יכולת לקבל הסעד; ולבסוף מתן היתר היציאה המיוחל, נתבקש על-ידי העותרים למחוק את העתירה עקב קבלת הסעד, תוך חיוב המשיב בהוצאות. בהחלטתי מיום 31.8.08 נמחקה העתירה. נותר עניין ההוצאות. העותרים טוענים כי הגשת העתירה הביאה לקבלת מרבית הסעד, תוך מיצוי הליכים ראוי וקיום הצדקה לעתירה. המשיבים מתנגדים לבקשה, ואף מבקשים כי הוצאות הבקשה דנן יושתו על העותרים.
2.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הבקשה לחיוב בהוצאות, להידחות. לוז המחלוקת בין בעלי הדין בהליך שלפני, כעולה גם מדיון שנתקיים לפני בנדון (ביום 16.2.09) והתגובות שהוגשו בעקבותיו, מוסב סביב הנקודה הבאה: אין חולק כי העותר רשום במרשם האוכלוסין כתושב עזה. עם זאת, הוא מתגורר למן שנת 2000 בשטחי הגדה (ביר-זית). המשיבים אינם מכירים משפטית בשינוי מקום מגורים זה, שנעשה בלא היתר לפי הנטען. כפועל יוצא מכך, החילו על העותר את הנהלים הקיימים לעניין יציאה ללימודים מעזה. אלו דורשים, בין היתר, כי הבקשה תוגש על-ידי ארגון בין לאומי מוכר. על כן לא ניתן הסעד טרם הגשת העתירה אלא רק לאחר הגשתה וזאת משהוגשה בקשה באופן זה ולאחר מגעים בנדון, בין היתר, עם ארגון GTZ . עמדת העותר שונה היא: לדידו יש לראות בו תושב הגדה ולבחון את בקשתו כבקשה לצאת מישראל (כתושב הגדה), ולא לצאת לחו"ל כתושב עזה על-ידי מעבר בשטח ישראל. ממילא לא נדרש היה להגיש בקשה באופן עליו עמדו המשיבים, בקשה שהתנאים להגשתה ובעיקר הצורך בהגשת הבקשה דרך ארגון בינלאומי מתאימים מלכתחילה לסטודנטים תושבי עזה המבקשים לעבור דרך שטח ישראל למעבר אלנבי. לא זה עניינו של העותר המתגורר ממילא בגדה ואינו נדרש עניינית – לפי הנטען – לעמידה בתנאים אלו. שלא לצורך אפוא, כך נטען, הוערמו על העותר מכשולים בירוקרטיים לאחר הגשת העתירה, ועד לקבלת הסעד. על כן הגשת העתירה היתה, לשיטת העותר, מוצדקת ויש לזכותו בהוצאות.
3.
כאמור לעיל, איני סבור כי העותר הקים יסוד לפסיקת הוצאות לזכותו במקרה זה. נכון הדבר, כי מדיניות המשיבים יכולה לעורר קושי ענייני, שעה שעל פניו יש להניח כי לנוהל שגובש עבור יציאת תושבי עזה היתה תכלית ומטרה, וספק אם זו מתקיימת שעה שמדובר במי שמצוי בשטחי הגדה. מטעם זה, נראה כי הגשת העתירה היתה מוצדקת ואכן עלה בנסיבות המקרה עניין שהצדיק בירור. עם זאת, מדיניות המשיבים לפיה יש לראות בבקשתו של העותר כאילו היה תושב עזה הגם שהוא מתגורר בגדה לא הוכרעה, שכן פסק-דין לגופה של העתירה לא ניתן. אין לראות בבקשה לפסיקת ההוצאות כמסגרת מתאימה להכרעה בעניין זה בנסיבות המקרה. מעבר לכך: ההכרעה בעניין זה קשורה לשאלה עקרונית יותר, היא השאלה אם לשם מעבר מרצועת עזה לשטחי הגדה נדרש היתר ובלא היתר כזה אין להכיר בשינוי מקום המגורים. עניין זה תלוי ועומד לפני בית משפט זה במספר עתירות עקרוניות (בג"ץ 660/08; בג"ץ 2905/08; בג"ץ 3911/08). מהלך העניינים שבחומר שלפני, אם לפני הגשת העתירה ואם לאחריה, ובוודאי בהתייחסות לעניין ההוצאות, מצביע על כך שהמשיבים לא שינו מגישתם העקרונית בנדון. על רקע זה, הגם שמוכן אני לקבוע כי הגשת העתירה היתה מוצדקת, לא הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד, אלא העמידה בתנאים אותם הציבו המשיבים מלכתחילה; תנאים שהיו ידועים לעותר קודם להגשת העתירה ונראים בעיני העותר כבלתי סבירים, אולם לא בגדר הבקשה שלפני שעניינה אך הוצאות העתירה כפי שבאה לסיומה בנסיבות המקרה שלפני, להכריע בנדון. אוסיף עוד, כי אף לגופם של הסעדים שנתבקשו, ניתן רק סעד חלקי שעה ששאלת זכותו של העותר לשוב לגדה במהלך סיום לימודיו אם לאחריה, טרם הוכרעה.
4.
התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות, להידחות. לא מצאתי מקום לחייב את העותרים בהוצאות בקשה זו, בשים לב להצדקה שבהגשת העתירה.
ניתנה היום, ז' ניסן תשס"ט
(1.4.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם