בג"ץ 6991/10 פלוני נ. הועדה הפסיכיאטרית, בית החולים "שער מנשה"

השופטת א' חיות:

1.

בשנת 2009 הועמד המשיב 4 לדין בגין עבירות מין חמורות שביצע בעותרת בעת שהייתה מאושפזת מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה על אשפוזו של המשיב 4 לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, והחל מיום 30.11.2009 הוא מאושפז בבית החולים "שער מנשה". ביום 7.7.2010 החליטה המשיבה 1 (להלן: הוועדה או הוועדה הפסיכיאטרית ) לאשר את יציאת המשיב 4 לחופשות בליווי, למשך 72 שעות. פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה מן הוועדה הפסיכיאטרית כי תשקול מחדש את החלטתה, נוכח חומרת מעשיו של המשיב 4, מצבה הנפשי של העותרת והעובדה שהיא מתגוררת בסמוך למקום מגוריו של המשיב 4, אי דיוקים בטענות המשיב 4 בפני הוועדה וכן נוכח הצורך בהערכת מסוכנות מינית על-פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006. בעקבות כך קיימה הוועדה הפסיכיאטרית ביום 6.9.2010 דיון נוסף והחליטה לאפשר למשיב 4 לצאת לחופשות של עד 48 שעות בבית אימו ובליווי אימו.

2.

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי תבוטל החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 6.9.2010, וכי הוועדה תשקול מחדש את בקשת המשיב 4 לאחר שתונח בפניה הערכת מסוכנות בעניינו וכן לאחר שתישקל עמדתה של העותרת בעניין שחרורו לחופשות, ויתר השיקולים המפורטים בהצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון - שיקולים לשחרורו של חולה נפש שביצע מעשי אלימות ומאושפז מכוח צו בית משפט), התש"ע-2010. עוד מבקשת העותרת כי עד למתן החלטה בעתירה לא ייצא המשיב 4 לחופשות. העותרת מלינה על כך שהוועדה הפסיכיאטרית לא שמעה את עמדתה תחילה ולטענתה גם לאחר שפנתה לוועדה ואף צירפה חוות דעת של עובדת סוציאלית בעניינה, לא שקלה הוועדה את הסכנה הצפויה לעותרת ולציבור מן המשיב 4. העותרת מציינת כי מקום מגוריה המוגן נמצא במרחק רחובות ספורים מבית אימו של המשיב 4, וכי היא חרדה ואינה ישנה מאז שנודע לה על האפשרות כי הוא ישהה כה סמוך למקום מגוריה, בפרט משהוא יודע היכן היא מתגוררת. העותרת מלינה על כך שהוועדה הפסיכיאטרית לא נתנה משקל למסוכנות הנשקפת מן המשיב 4 כלפיה וכלפי הציבור ולחשש כי הוא ישוב ויבצע מעשי אלימות במהלך חופשתו, בשים לב לחומרה הרבה של העבירות שביצע ולזמן הלא רב שחלף מאז ביצוען. עוד מלינה העותרת על כך שלא הוצגה בפני הוועדה הפסיכיאטרית הערכת מסוכנות בעניינו של המשיב 4 ועל כך שלא ניתן משקל ראוי לנזק הכבד שייגרם לה ולהליך שיקומה עם יציאתו לחופשות. העותרת מבקשת כי בכל מקרה לא יתאפשר שחרורו של המשיב 4 בקרבת מקום מגוריה.

3.

פרקליטות המדינה, בתגובה לעתירה, סברה כי אכן יש מקום שהוועדה הפסיכיאטרית תדון מחדש בעניינו של המשיב 4, וכי עד לקיום הדיון תושעה יציאתו לחופשות. המשיב 4 הסכים לכך, ואף העותרת הסכימה לדחיית הדיון בעתירה בכפוף למתן צו ביניים המורה למשיבים 3-1 שלא לאפשר את יציאתו של המשיב 4 לחופשות עד לקיום דיון בעתירה או לחלופין מחיקתה לאחר שיתקיים דיון בפני הוועדה בו יישקלו כל השיקולים הרלוונטיים. נוכח האמור ניתנה ביום 6.10.2010 החלטה לפיה תושעה יציאתו של המשיב 4 לחופשות עד לדיון מחדש ומתן החלטה בעניין זה על-ידי הוועדה הפסיכיאטרית, וככל שיוחלט לאשר את יציאתו לחופשה, עד עשרה ימים לאחר אותה החלטה. הפרקליטות התבקשה להגיש הודעה מעדכנת בדבר ההחלטה שתתקבל.

4.

בהודעה מיום 22.2.2011 עדכנה פרקליטות המדינה כי ביום 9.2.2011 נדרשה הוועדה הפסיכיאטרית לסוגיית חופשותיו של המשיב 4. בישיבה השתתפו נציגי יחידת הסיוע לנפגעי עבירה בפרקליטות מחוז תל-אביב ובאת-כוח העותרת השמיעה טענותיה בפני הוועדה, וכך גם בא-כוח המשיב 4. בתום הדיון ולאחר שנשמעו טענות הצדדים וכן עמדת גורמי הטיפול שבחנו את מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב 4, החליטה הוועדה הפסיכיאטרית לאשר את יציאתו לחופשות בנות שש שעות בלבד, בעיר המרוחקת מעיר מגוריה של העותרת ובליווי אימו. הודעה על החלטת הוועדה ותנאיה

נמסרה לבאת-כוח העותרת אך מטעמי סודיות רפואית לא הועברה אליה ההחלטה עצמה. פרקליטות המדינה סבורה כי בנסיבות אלו העתירה התייתרה ודינה להימחק. העותרת, מצידה, מבקשת כי יוארך תוקפו של צו הביניים שניתן וכי הוועדה הפסיכיאטרית תעביר לה את פרוטוקול הדיון ואת החלטת הוועדה במלואה או למצער את חלק הארי שלה, על-מנת שהעותרת תוכל לבחון את סבירותה.

5.

מקובלת עלינו עמדת פרקליטות המדינה כי בשלב זה דין העתירה להימחק לאחר שמיצתה את עצמה. העתירה הופנתה נגד החלטתה של הוועדה הפסיכיאטרית מיום 6.9.2010 לאפשר את הוצאת המשיב 4 לחופשות בבית אימו, וזאת מן הטעם שהוועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים. לאחר הגשת העתירה ובהסכמת הצדדים לה, קיימה הוועדה הפסיכיאטרית ביום 9.2.2011 דיון מחודש בעניין זה, בו ניתנה לכל הצדדים, לרבות באת-כוח העותרת, אפשרות להציג את טיעוניהם וכן נשמעה עמדת הגורמים המקצועיים ביחס למידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב 4. בנסיבות אלו, משנשמעו טענות הצדדים והתקבלה החלטה חדשה ושונה מזו שבגינה הוגשה העתירה, העתירה התייתרה ואין עוד מקום להידרש לה במתכונתה הנוכחית. בפני העותרת פתוחה עם זאת הדרך לנקוט בכל הליך לגבי ההחלטה החדשה מיום 9.2.2011, אם תראה זאת לנכון, והליך כזה, ככל שיינקט, ייבחן לעצמו.

העתירה נמחקת, אפוא. ממילא מתבטל גם צו הביניים שניתן במסגרתה.

אין צו להוצאות.