בג"ץ 6991/98 סואא אלקאדר נ. משרד הפנים

בפני בקשת העותרים לחייב את המשיב בהוצאות.

עניינה של עתירה זו היה בדרישת העותרים כי תאושר בקשת איחוד המשפחות אשר הגישה העותרת מספר 1 עבור בעלה - העותר מספר 2 (להלן - הבקשה).

העתירה בעניין זה הוגשה ביום 5.11.98. ביום 10.2.99 הוחלט על אישור הבקשה.

ביום 5.3.99 ביקשו העותרים, לאור ההסכמה להיעתר לבקשתם, למחוק את העתירה. עם זאת, ביקשו העותרים לחייב את המשיב בהוצאות.

טעמי העותרים לחיוב המשיב בהוצאות הם אלה:

ראשית, לעותרים לא היה כל סעד חלופי זולת פנייה אל בית משפט זה.

שנית, כל המסמכים המהותיים להחלטת המשיב היו בפני המשיב עוד טרם להגשת עתירה זו, ולא נתגלה כל מסמך מהותי אשר ניתן לתלות בו את ההצדקה להסכמתו המאוחרת לבקשה.

המשיב מתנגד לחיובו בהוצאות. לטעמו, העתירה נוסחה בצורה מטעה וחסרה תוך העלמת עובדות מהותיות. לטעמו של המשיב, יש לתלות ולו רק חלק בעיכוב בטיפול בבקשה במחדלי העותרים לצרף את מלוא החומר הנדרש לשם החלטה בבקשה. עוד טוען המשיב, לחלופין, כי גם אם יחויב בהוצאות, כי אז יש ליתן משקל לדרך ניסוחה המטעה, לטענתו, של כתב העתירה ולכך כי הבקשה אושרה זמן קצר לאחר הגשת העתירה וטרם קיום דיון בה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין בעניין זה עם העותרים. מתגובת המשיב לבקשה זו לא ניתן ללמוד מה הם אותם מסמכים מהותיים שהעדרם גרם לחוסר יכולתו של המשיב לטפל כהלכה בבקשת העותרים; דבר אשר גרם לטענת המשיב לפחות לחלק מן העיכוב בתשובה לבקשה. זאת ועוד, מתגובת המשיב עולה כי חלק מן הטיפול בבקשה נבע, לשיטתו, ממחדלי העותרים. לאמור, חלק מן העיכוב בטיפול בבקשה יש לתלות במשיב עצמו.

בנסיבות העניין, ולעניין גובה ההוצאות, יש להביא, בין היתר, במניין השיקולים את מהירות היענותו של המשיב לבקשת העותרים משעה שהוגשה העתירה; את העובדה כי העותרים לא צירפו את מלוא המסמכים הדרושים לשם החלטה בבקשה מחד גיסא, ומאידך גיסא את השיקול כי שומה היה על המשיב להפנות את תשומת ליבם של העותרים לחסר שבבקשה ולהורות להם על השלמתו. כמו כן יש להביא בחשבון את היקף ההשקעה שנדרשה מן העותרים בהכנת העתירה ואת מיצוי ההליכים טרם הפנייה לבי משפט זה.

בשים לב כלל הנסיבות האמורות, מורה אני כי המשיב ישלם לעותרים סך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד ליום תשלומו בפועל.