פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6995/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל ביו"ש - האלוף תמיר ידעי
2. ראש המנהל האזרחי ביו"ש -
תא"ל רסאן
עליאן
עתירה למתן צו על
תנאי
העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד אבירם שרון
פסק-דין
השופט י' אלרון:
1.
לפנינו עתירה המופנית כלפי צעדים שנקטו המשיבים לפינוי העותר ממאחז שהוקם ללא היתר באזור הר עיבל.
בפרט, מבקש העותר כי נורה על ביטול ההכרזה על שטח מתוחם (הר עיבל) (יהודה ושומרון), התש"ף – 2020, ועל ביטול ההכרזה בדבר סגירת שטח (איסור כניסה ושהייה) (ישראלים) (הר עיבל), התשפ"א – 2020.
בתמצית ייאמר כי לטענת העותר, הצעדים שננקטו לצורך פינויו מאזור הר עיבל, ובכללם ההכרזה על המקום כעל שטח מתוחם וכעל שטח צבאי סגור, אינם מידתיים ולוקים בחוסר סבירות.
2.
ביום 26.10.2020 ניתן צו המורה למשיבים להימנע מנקיטת צעדים לפינוי העותר מאזור הר עיבל עד למתן החלטה אחרת בעתירה. זאת, על מנת להותיר את המצב הקיים בעינו עד לבירור טענות העותר.
3.
ביום 29.10.2020 הוגשה תגובת המשיבים לעתירה, בגדרה נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיים והיעדר עילה להתערבות.
בכלל זה, נטען כי העותר הקים מאחז באזור הר עיבל בניגוד לדין, תוך הפרה ברורה של הוראות המשיבים. לטענתם, צעדי אכיפה שנקטו המשיבים לפינוי העותר בלא פחות מ-5 הזדמנויות שונות, במסגרתן תפסו ציוד רב אשר שימש את העותר להקמת המאחז. אולם, מאמצים אלו לא הועילו, והלה שב והקים באזור מבנים חדשים בניגוד להוראותיהם.
אף כאשר הגיע העותר להסכמות עם המשיבים שלפיהן יפנה בכוחות עצמו את המאחז שהקים, נטען כי בפועל, הוא נמנע מלעשות כן במועד; ושבועות מספר לאחר מכן העתיק את המאחז לנקודה סמוכה, על אדמות מדינה, ללא היתר מתאים לכך.
עוד ציינו המשיבים, כי "מאז החל העותר בהקמת המאחז הבלתי חוקי בהר עיבל, הפך המקום למוקד חיכוך"; וכי "מקבץ הבינוי הבלתי חוקי מקים סיכון ביטחוני, ומוביל לפגיעה בסדר הציבורי", כלשונם.
4.
ביום 8.11.2020 הוגשה תשובת העותר לתגובת המשיבים, בגדרה טען כי כל פעולותיו נעשו בתום לב ועל פי דין. העותר אומנם לא חלק על כך ששב והתמקם באזור הר עיבל בניגוד להוראות המשיבים, אלא שלשיטתו צעדי האכיפה שננקטו כלפיו מנוגדים לדין – ואין כל פסול בשהייתו במקום.
5.
בסמוך להגשת תשובת העותר, הגישו המשיבים בקשה נפרדת לדחיית העתירה על הסף מחמת עשיית דין עצמי.
לטענתם, מאז מועד מתן הצו הארעי, ביום 26.10.2020, עושה העותר דין לעצמו ומקים מבנים חדשים במתחם על מנת להקשות על פינויו מהמקום בהמשך. בכלל זה, צוין כי נצפו במקום לפחות שני מבנים חדשים, אוהלים וצליות. עוד צוין, כי חלק מהציוד שנצפה במקום דומה לציוד שנתפס קודם לכן במאחז והוחזר לעותר לאחר שחתם על התחייבות שלפיה לא יבצע בחפצים כל עבירה אשר בגינה הם נתפסו במשך שנתיים.
6.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי.
כידוע, בית משפט זה לא ייתן סעד לעותר העושה דין לעצמו ופועל להעמיד את הרשויות בפני עובדות מוגמרות במקביל להגשת העתירה. הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות שבהן העותר מנצל באופן פסול צו ארעי, אשר נועד לשמר את המצב הקיים, לשינוי המציאות בשטח (ראו גם עע"ם 1775/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים , פסקאות 5 – 6 לפסק דיני (24.9.2020); בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת , פסקה 12 (9.9.2007)).
במקרה דנן, לא זו בלבד שהעותר פועל מזה חודשים ארוכים להקמת מאחז באזור הר עיבל, תוך התעלמות מופגנת מהוראות המפקד הצבאי; אלא שמתגובת המשיבים עולה כי לאחר שניתן צו ארעי בעניינו, אשר כל תכליתו שימור המצב הקיים, הקים במקום מבנים חדשים באופן שיקשה על פינויו באם עתירתו תידחה. זאת, תוך זלזול מופגן בהנחיות המשיבים, ותוך שהעותר נמנע מלציין בפניותיו לבית המשפט כי החל להקים מבנים חדשים במתחם.
התנהלות זו עולה כדי חוסר ניקיון כפיים חריף המצדיק את דחיית העתירה על הסף, אף בלי להידרש לטענותיו לגופן.
7.
העתירה נדחית אפוא.
העותר יישא בהוצאות המשיבים על סך 4,000 ש"ח.
ניתן
היום, כ"ה בחשון התשפ"א (12.11.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת