בג"ץ 7/05 חסאן חוסני מחמוד שראפי נ. מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה

1.בפני בקשה לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בעתירה לקבלת כרטיס מגנטי והיתרי כניסה לישראל לצורך מסחר. העותר קיבל את מבוקשו לאחר שהמניעה הבטחונית בעניינו הוסרה. משכך, נמחקה העתירה.

2.העותר טוען כי פנה אל המשיב 4 פעמים במשך שלושת החודשים שקודם להגשת העתירה, ובכל הפעמים בקשותיו לא נענו. גם פניות מטעם באת כוחו ותזכורות כתובות מטעמה לא הועילו. משכך, נטען כי העותר מיצה את ההליכים טרם הגשת העתירה, וברור כי מבוקשו ניתן לו רק בעקבות הגשתה. עוד נטען כי לפי החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט- 1958 על המשיב היה ליתן תשובה תוך 45 יום מקבלת הבקשה, בעוד בפועל ניתנה התשובה אך כעבור 10 חודשים מעת הפניה הראשונה, ו-3 חודשים מעת הגשת העתירה. עוד נטען כי אי העתרות לבקשתו במועד, שמשמעה אי מתן רישיון כניסה לישראל כסוחר, גרמה לו להפסדים כספיים רבים.

3.המשיב טוען כי אמנם אין חולק כי חל עיכוב במענה לעניינו של העותר, אך אי מתן התשובה לפני הגשת העתירה נבע מקיומו של חומר בטחוני שלילי בעניינו של העותר. עוד נטען כי לאחר הגשת העתירה התגלה ספק במהימנות המידע עליו התבססה המניעה הביטחונית, ומשכך נערכה הערכה מחודשת בעניינו של העותר, והוחלט להסיר את המניעה בעניינו. נטען גם, כי העותר ממעט להשתמש באישור הכניסה שניתן לו, ולראיה- מאז ניתן לו, ובמשך כחודש, השתמש באישור ארבע פעמים בלבד. משכך נטען כי הנזק שנגרם לעותר אינו רב.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, מוסכם על הצדדים כי חל עיכוב במענה לבקשת העותר. את העיכוב במתן התשובה לא ניתן לתלות במניעה הבטחונית. המדובר בעיכוב לא מוצדק שהביא להגשת העתירה והוצאות שנגרמו בשל כך. זאת ועוד, העובדה כי בהמשך התערערה מהימנות המידע מבססת אף היא את המסקנה כי היה על המשיב להיטיב ולבדוק את המידע על פי הבקשות שנתבקשו, ולמנוע הצורך בהגשת עתירה לבית-משפט זה. לבסוף, אף המשיב אינו מנתק את הקשר בין הגשת העתירה להחלטתו לעיין מחדש בבקשה, ומכאן עולה שאכן הסעד ניתן בעקבות העתירה. שקלול נתונים אלו מוביל למסקנה כי העותר ביסס את זכאותו לחיוב המשיב בהוצאות בהליך זה.

5.לעניין גובה ההוצאות, העותר לא כימת הוצאותיו, והמשיב טען כי ההפסד אינו רב. אין הוכחות בידי לכאן או לכאן. עוד אוסיף, כי ההליך שבפני עניינו ההוצאות שנגרמו בגין עצם הגשת ההליך ולא נזקים נטענים אחרים, שלא זו המסגרת לדון בהם. בשים לב להעדר טיעון מטעם העותר באשר לשיעור ההוצאות, ולאחר עיון בעתירה עצמה, אני קובע כי המשיב ישא בשכר טרחת העותר בסך של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.