בג"ץ 7/15סלימה אבו קטיש נ. שר הפנים

השופט י' עמית :

עניינה של העתירה בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת ) להסדיר את מעמדה בישראל מטעמים הומניטריים, לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה ).

1.

בתמצית, העותרת היא תושבת השטחים, אשר נישאה בשנת 1995 לתושב קבע, ומאז ועד היום היא מתגוררת בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים – הם העותרים 2 ו-3 –

שניהם בעלי מעמד של תושבי קבע. לאחר נישואיהם, הוגשה בקשה לאיחוד משפחות עבור העותרת, הבקשה אושרה והעותרת קיבלה היתר לשהייה בישראל במסגרת הליך מדורג, אשר הופסק לאחר מות בעלה. בעקבות סירוב משרד הפנים להמשיך ליתן לעותרת היתרי שהייה בישראל, היא הגישה עתירה לבית משפט זה, וביום 19.3.2009 ניתנה החלטת הוועדה ההומניטרית שקבעה כי יינתנו לעותרת היתרי שהייה מתחדשים כל עוד היא מטפלת בילדיה הקטינים . לאור האמור, עתירתה נדחתה (בג"ץ 8444/01 אבו קטיש נ' שר הפנים (25.3.2010)).

2.

ביום 10.4.2014 הגישה העותרת בקשה הומניטארית למתן מעמד בישראל. ביום 11.11.2014 התקבלה תשובת המשיב אשר דחתה את בקשת העותרת לקבלת רישיון לישיבת ארעי. הטעם לכך, בין היתר, כפי שעולה ממכתב שנשלח לעותרת, הוא כי שהייה ארוכת שנים בישראל ללא היתר אינה מהווה טעם הומניטרי מיוחד למתן המעמד המבוקש.

על רקע החלטה זו, הוגשה העתירה שלפנינו.

3.

מהודעה מטעם המשיב מיום 11.7.2018 עולה כי הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה נדרשה לעניינה של העותרת, ובהתאם להמלצתה קבע שר הפנים בהחלטתו כי העותרת תקבל היתר לשהייה בישראל לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה על מנת שתוכל להמשיך לשהות לצד ילדיה, וזאת ללא תלות בגילם. לצד זאת, שר הפנים דחה את בקשת העותרת לקבל רישיון לישיבת ארעי מהטעם כי הבקשה אינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים.

4.

משניתנה החלטה מנהלית חדשה בעניינה של העותרת, נראה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה עצמה ודינה להימחק.

ככל שהעותרת מבקשת לקבול על תוכן ההחלטה החדשה שהתקבלה לעניין דחיית בקשתה לקבלת רישיון לישיבת ארעי, פתוחה בפניה הדרך להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו בית המשפט לעניינים מנהליים, בשים לב ל צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח- 2018 , שנכנס לתוקף בעת האחרונה.

אשר על כן, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.