פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7019/07 סמאח אבו ריאש נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · רישיון שהייה לבן זוג מרצועת עזהעתירה מנהלית לבג"ץ נגד החלטה שלא להאריך היתר שהייה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, תושב רצועת עזה, עתר לבג"ץ נגד אי הארכת היתר השהייה שלו בישראל, לאחר שגורמי הביטחון התנגדו בשל קשר של קרוב משפחה לפעילות טרור. בית המשפט קבע כי שיהוי של שנה בהגשת העתירה מצדיק את דחייתה, והמליץ על הסדר שבו יוכל העותר לקבל היתרים מתחדשים בכפוף להתחייבות להימנע מקשר עם קרובי משפחה ברצועה. העתירה נדחתה.

העובדות

העותר, תושב רצועת עזה, נשא לאישה את העותרת בשנת 1999. לאחר בקשה לאיחוד משפחות הונפק לו היתר שהייה שהוארך מפעם לפעם. בשנת 2006 לא הוארך ההיתר עקב התנגדות גורמי הביטחון בשל קשר של קרוב משפחה מדרגה ראשונה לפעילות טרור, והעותר המשיך לשהות בישראל שלא כדין.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם שיהוי בהגשת העתירה מצדיק את דחייתה?
  2. 2.האם יש לדחות עתירה לקבלת היתר שהייה לבן זוג מרצועת עזה נוכח התנגדות גורמי הביטחון?

הלכות

  1. 1

    שיהוי של שנה בהגשת העתירה, לאחר שההחלטה הובאה לידיעת העותר, מצדיק בפני עצמו את דחיית העתירה.

    ״שיהוי זה לבדו מצדיק את דחיית העתירה, ומקל וחומר שכך ראוי לעשות נוכח אותה מניעה ביטחונית הקיימת בעניינו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שיהוי
  • מניעה ביטחונית
  • רצועת עזה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

7019/07

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותרים:

1. סמאח אבו ריאש

2. מחמד אבו ריאש

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

עתירה למתן צו על-תנאי

וצו-ביניים

תאריך הישיבה:

י"א בטבת התש"ע

(28.12.09)

בשם העותרים:

עו"ד זיאד אבו גנם

בשם המשיב:

עו"ד סגל-אלעד אבינעם

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותר, תושב רצועת עזה, נשא בשנת 1999 את העותרת לאשה. בעקבות בקשה לאחוד משפחות, הוחלט ליתן לעותר רישיון שהייה מסוג א/5 לשנה, שתוקפו הוארך מפעם לפעם. בשנת 2006 הוחלט שלא להאריך את תוקף ההיתר עקב התנגדותם של גורמי הביטחון. אלה טענו כי קרוב משפחה של העותר, מדרגה ראשונה, מעורב בפעילות טרור, ועל כן כרוכה שהיית העותר בישראל בסכנה לצבור. אותה החלטה הובאה לידיעת העותר ביום 7.8.06, וחרף זאת הוסיף לשהות בישראל שלא כדין, ואת עתירתו לבית משפט זה הגיש בחלוף שנה , היינו, בחודש אוגוסט 2007. שיהוי זה לבדו מצדיק את דחיית העתירה, ומקל וחומר שכך ראוי לעשות נוכח אותה מניעה ביטחונית הקיימת בעניינו. עם זאת, הביע המשיב נכונות לשוב ולבדוק את עניינו של העותר, ואף ליתן לו היתרי כניסה ושהייה מתחדשים, בכפוף לחתימתו על תצהיר לפיו יימנע מקשר עם בני משפחה מדרגה ראשונה המתגוררים ברצועת עזה. ועוד נטען, כי ההסדר המוצע נועד גם כדי לאפשר את בדיקתו של החשד בדבר כנות נישואיהם של העותרים. אנו סבורים כי ההסדר המוצע הנו המרב שבו יכולים העותרים לזכות בשלב זה, ועל כן אנו מחליטים לדחות את העתירה.

ניתן היום, י"א בטבת התש"ע (28.12.09).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1שיהוי של שנה בהגשת העתירה, לאחר שההחלטה הובאה לידיעת העותר, מצדיק בפני עצמו את דחיית העתירה.