החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7022/05 עמאר עבד אל חק נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דן בבקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שעניינה כניסתם של אשת ובנו של תושב שכם לגדה המערבית. העתירה הוגשה לאחר שבקשת הכניסה לא אושרה, ולאחר מכן אושרו הרישיונות בעקבות פנייה של הרשות הפלסטינית ושינוי נסיבות. בית המשפט קבע כי התנאים לא בשלו בעת הגשת העתירה והרשות פעלה בשקידה ראויה, ולכן לא נפסקו הוצאות והבקשה נדחתה.

העובדות

העותר תושב שכם ביקש כי תותר כניסתם של אשתו ובנו לתחומי הגדה המערבית. הבקשה לא אושרה לפני הגשת העתירה. לאחר הגשתה אושרו רישיונות הכניסה, לאחר שהגורמים הפלסטיניים המוסמכים הגישו בקשה למשיבים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסוק הוצאות לעותרים כאשר אושרה בקשת הכניסה לאחר הגשת העתירה?

הלכות

  1. 1

    לא נפסקות הוצאות כאשר הפנייה הרלוונטית לא נעשתה בזמן שהצדיק הגשת העתירה, והרשות פעלה בשקידה ראויה לאחר הפנייה.

    ״במצב דברים זה, ממילא לא קוים תנאי הסף לצורך טיפול ענייני בבקשתו, ועל כן בעת הגשת העתירה לא בשלו התנאים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסיקת הוצאות
  • עתירה
  • הגדה המערבית
  • תנאי סף
  • שקידה ראויה
  • הגשת העתירה
  • הרשות הפלסטינית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

7022/05 - ב'

בפני:

כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ

העותרים:

1. עמאר עבד

אל חק

2. אירינה לברנטבה

3. עומר עבד אל חק

נ ג ד

המשיבים:

1. מפקד כוחות

צה"ל בגדה המערבית

2. משרד הפנים

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

1.בפני בקשה לפסיקת הוצאות. העתירה כוונה נגד המשיבים ועניינה היה בקשת העותר מס' 1 ( להלן – העותר ) , תושב שכם, כי תותר כניסתם של העותרים 2 ו-3, אשתו ובנו של העותר 1, לתחומי הגדה המערבית. העותרים טוענים כי מבוקשם ניתן להם רק בעקבות הגשת העתירה, ולאחר שהמשיבים, אליהם פנה העותר, השיבו את פניו ריקם.

לטענת העותרים, באת כוחם פנתה ביום 23.6.05

למחלקת בג"צ להליך קדם בג"צ. העתירה הוגשה ביום 20.7.05 . המשיב 1 אישר לעותרים רישיונות כניסה לביקור בתחילת חודש אוקטובר 2005.

2.המשיבים מבהירים, כי בקשת העותר עובר לעתירה לא אושרה משני טעמים עיקריים. ראשית, למשיבים לא הועברה בקשה מטעם הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית כי הכניסה תותר לאזור, כנדרש לפי סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית. בהקשר זה מציינים המשיבים, כי במסגרת העתירה, לא נטען על ידי העותרים שפנו אל הוועדה האזרחית ברשות הפלסטינית. זאת ועוד, לטענת המשיבים, מהנתונים המצויים בידי המשיבים עולה, כי רק ביום 22.9.05 , למעלה מחודשיים לאחר הגשת העתירה, הועברה בקשה מאת הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית למשיבים, לאשר את בקשת רשיון הביקור של העותרים 2 ו-3. שנית, בהתאם למדיניות הממשלה אשר נהגה באותה עת, לא היה מקום לאשר את הבקשה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אישור הבקשה לאחר הגשת העתירה לא נבע מהגשתה, אלא משתי סיבות עיקריות אחרות. האחת, פנייה של הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית לצד הישראלי. השנייה, הגמשת הקריטריונים ביחס לבקשות מסוג זה. המשיבים מפנים לתגובתם המקדמית לעתירה מיום 16.8.05, שם נאמר על ידם כי סוגיה זו נבחנת ואמות המידה בעניין זה עשויות להשתנות. המשיבים מדגישים בהקשר זה, כי ההחלטה לאפשר את רישיון הביקור נעשתה בשל שינוי נסיבות שהתרחש לאחר הגשת העתירה, ובמנותק מעצם הגשתה.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, מתגובת המשיבים עולה שפנייה כאמור נעשתה רק ביום 22.9.05. במצב דברים זה, ממילא לא קוים תנאי הסף לצורך טיפול ענייני בבקשתו, ועל כן בעת הגשת העתירה לא בשלו התנאים אשר הצדיקו את הגשתה. כמו כן, כאשר נעשתה פנייה כאמור, פעלו המשיבים בשקידה הראויה על מנת לאשר את הבקשה. בנסיבות אלה, אין עילה לפסוק הוצאות לעותרים.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשס"ו (29.1.2006).

שושנה

ליבוביץ

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לא נפסקות הוצאות כאשר הפנייה הרלוונטית לא נעשתה בזמן שהצדיק הגשת העתירה, והרשות פעלה בשקידה ראויה לאחר הפנייה.