בג"ץ 7023/05 עדלי ג'עברי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר מס' 1 (להלן: העותר) כי המשיבים יתירו לאשתו העותרת מס' 2 (להלן: העותרת) ואימם של העותרים 3-4, בעלת אזרחות אוקראינית, להיכנס לתחומי הגדה המערבית. לטענת העותרים, העותר פנה למשיב 1 בבקשה להנפיק לו רישיון ביקור עבור העותרים אולם בקשתו סורבה. בעקבות זאת, שכר העותר שירותי עו"ד, אשר פנתה מטעמו ביום 23.6.06 לגורמים הרלבנטיים לצורך הנפקת רישיון ביקור ואשרות כניסה. לטענת ב"כ העותרים, גם לאחר פניותיה לא אושרה הבקשה ולפיך ביום 20.7.05 , לאחר שחלף כמעט חודש מאז הפנייה למשיבים, הוגשה העתירה שבכותרת. לטענת ב"כ העותרים, רק בחודש דצמבר 2005 , לאחר שחלפה כמעט חצי שנה מיום הגשת העתירה, ולאחר הגשת בקשה חדשה לרשיון ביקור, אישר המשיב 1 לעותרים רשיון כניסה לביקור.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בקשת העותרים לאשר את כניסת העותרת נדחתה על ידי המשיבים ביום 25.7.05 משני טעמים עיקריים. ראשית, למשיבים לא הועברה בקשה מטעם הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית כי תותר כניסתה של העותרת לאזור, כנדרש. שנית, בהתאם למדיניות הממשלה אשר נהגה באותה עת, לא היה מקום לאשר את הבקשה. ב"כ המשיבים מבהירה, כי מהנתונים המצויים בידה עולה כי רק בחודש נובמבר 2005, למעלה משלושה חודשים לאחר הגשת העתירה, הועברה בקשה מעת הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית למשיבים לאישור בקשת רישיון הביקור של העותרת, ובסמוך לאחר מכן, ביום 15.12.05 נכנסה העותרת לאזור. לטענת ב"כ המשיבים אישור הבקשה נבע משתי סיבות עיקריות: פניית הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית לצד הישראלי וכן הגמשת אמות המידה ביחס לבקשות מסוג דומה. לפי הנטען, סיבות אלה בלבד, ולא הגשת העתירה, הן שהיו ביסוד אישור בקשת העותרים.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. היעתרות לבקשה לפסיקת הוצאות מותנית, בין היתר, בכך שהעותר מיצה את כל ההליכים האפשריים עובר להגשת העתירה. בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה מתי הועברה למשיב 1 בקשה מטעם הרשות הפלסטינית להתיר את כניסת העותרת לאזור. לצורך השלמת התמונה בעניין זה אוסיף כי ביום 14.8.05 הגישו העותרים הודעה לפיה הם פנו למשיב 1 באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית, כי בקשה מטעם הוועדה הועברה למשיב 1 ביום 15.7.05 וכי המשיב 1 הודיע לוועדה האזרחית הפלסטינית ביום 28.7.05 כי הבקשה מסורבת. ביום 12.10.05 הגישה ב"כ העותרים הודעה נוספת לפיה העותר פנה באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית למשיב 1 והגיש בקשה נוספת לרשיון ביקור עבור העותרת וכי בקשה זו הועברה למשיב 1 על ידי הגורמים המוסמכים ביום 10.10.05. לאחר שעיינתי היטב בהודעות אלה ובאסמכתאות שצורפו להן, לא השתכנעתי כי העותרים אכן מיצו את מלוא ההליכים טרם פנייתם לבית משפט זה. מהודעת ב"כ העותרים מיום 14.8.06 לא ברור מתי הועברה למשיב 1 בקשה לרשיון ביקור על ידי הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית. גם אם אניח לטובת העותרים כי בקשה כאמור אכן הועברה למשיב 1 במהלך חודש יולי, והיא סורבה על ידו ביום 28.7.06, עדיין אין לומר כי העותרים מיצו את הליכים עובר להגשת העתירה. זאת, שכן במועד הגשת העתירה, ביום 20.7.06, עדין לא היתה בידם החלטת המשיב 1 לדחות את הבקשה ואף טרם חלף מועד סביר מיום העברת הבקשה על ידי הגורמים המוסמכים ברשות הרלוונטית עד לתגובת המשיב 1. יתרה מכך, העותרים לא צירפו לבקשה כל אסמכתא אשר תעיד כי המשיב 1 אכן דחה את הבקשה לאחר שהיא הועברה אליו על ידי הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית להתיר את כניסת העותרת לאזור. כמובהר לעיל, המשיבים טוענים כי במועד זה טרם התקבלה על ידם בקשה כאמור. במצב דברים זה, היה על העותרים לברר אצל המשיבים, עובר להגשת העתירה, האם המשיבים אכן קבלו פנייה כאמור והאם אמנם הבקשה נדחתה על ידם. למותר לציין כי גם אם הבקשה הועברה למשיב 1 על ידי הרשות הפלסטינית ביום 10.10.05, דבר המוכחש על ידי המשיבים, ברי שהעתירה הוגשה לפני שמוצו ההליכים להגשתה. די בכך שלא מוצו ההליכים המקדמיים עובר להגשת העתירה על מנת שלא תקום לעותרים עילה לפסיקת הוצאות.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.