בג"ץ 7030/10 אחמד דהוד מחמד חסיין נ. מדינת ישראל

השופט

י' דנציגר:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי החלטתו של המשיב 4, "שלפיה נדחתה בקשתו של העותר לכניסה לישראל בטענה כי הוא מסורב ביטחונית, הינה בלתי סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין", וכן לחייב את המשיבים 4-3 "לחשוף בפני העותר החומר המודיעיני עליו הם מבססים את החלטת הסירוב".

2.

מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי המניעה הבטחונית לכניסתו של העותר לישראל הוסרה עוד בטרם הוגשה העתירה ולכן יש באפשרותו של העותר להגיש בקשה מתאימה לקבלת היתר שהייה בישראל באמצעות מנהלת התיאום והקישור האזורית, בכפוף להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. משכך, נטען על ידי המשיבים כי הסעד העיקרי המבוקש בעתירה התייתר מאליו ובנסיבות העניין דין העתירה להידחות. עוד טענו המשיבים כי לעותר ישנו סעד חלופי בדמות הפניה לבית המשפט לעניינים מנהליים ומשכך דין עתירתו להידחות על הסף. המשיבים טענו כי יש לחייב את העותר בהוצאותיהם משום ש"העותר ביקש לעמוד על עתירתו חרף הסרת המניעה הבטחונית בעניינו... ובשים לב לכך שהעתירה הוגשה לבית המשפט הנכבד, בשעה שהיה קיים לעותר סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים".

3.

בעקבות תגובתם המקדמית של המשיבים הוריתי לעותר ביום 10.1.2011 להודיע לבית המשפט האם נוכח האמור בתגובה המקדמית עומד הוא על עתירתו או שמא מסכים הוא למחיקתה תוך שמירת זכויותיו. בהודעתו מיום 28.1.2011 הודיע העותר כי הוא מסכים למחוק את עתירתו תוך שמירת זכויותיו אולם מבלי לחייבו בהוצאות.

4.

לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית ובבקשת העותר למחיקת עתירתו מיום 28.1.2011 החלטנו למחוק את העתירה, הן בשל הנטען בתגובתם המקדמית של המשיבים, אשר לא הוכחש על ידי המבקש בבקשתו למחיקת עתירתו, והן נוכח הסכמתו של העותר למחיקת עתירתו. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

5.

סוגיית שמירת זכויותיו של העותר לפני בית משפט זה אינה רלבנטית עוד בנסיבות העניין היות שמהעובדות שהוצגו בתגובת המשיבים, אשר כאמור לא הוכחשו על ידי המבקש בבקשתו למחיקת עתירתו, עולה כי לעותר יש אכן סעד חלופי והוא רשאי לעתור מכוחו לבית המשפט לעניינים מנהליים.

6.

אשר על כן, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.