בג"ץ 7030/99 תדיראן בע"מ נ. שושנה לחיאני

הליך זה נפתח בבית המשפט ביום 17.10.99, וכמקובל נדרשה המערערת, ביום 3.11.99, להפקיד עירבון כתנאי לניהולו של ההליך.

המערערת לא הפקידה עירבון. כך קרה שתיק זה היה תלוי ועומד בבית המשפט ללא מעש, ומבלי שמי מבעלי הדין פנה לבית המשפט וביקש לברר מה עלה בגורלו של ההליך.

יודגש, כי גם המשיבה, אשר הגישה ערעור שכנגד, לא פנתה לבית המשפט ולא העלתה שאלה בנוגע למועדי הבירור של הערעור או של הערעור שכנגד.

ביום 21.12.00 הוציא המדור האזרחי, על דעתי, וביוזמת המדור האזרחי, הודעה על רישום הערעור לדחייה, עקב אי הפקדת העירבון. באותה הודעה נקבע כי הערעור ירשם לדחייה ביום 1.1.01. על פי רישומי בית המשפט הומצאה ההודעה כעבור מספר ימים, ביום 27.12.00.

ביום 4.1.01 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון. באותה בקשה ציינה המערערת כי העירבון לא הופקד (עקב תקלה משרדית). התברר כי דרישת בית המשפט להפקדת עירבון תוייקה בתיק אחר, ועל כן לא טופלה.

המערערת, כמקובל, הייתה צריכה להצטייד בתגובת הצד שכנגד, והיא מסרה בבקשתה כי המשיבה ביקשה לשקול את הבקשה ולהודיע מאוחר יותר את תגובתה.

בקשה זו לאורכה הייתה בקשה מאוחרת. פסק דין בדבר דחיית ההליך התקבל, בהעדר תגובה של המשיבה, כבר ביום 2.1.01.

משהתבררו דברים אלה למערערת היא הגישה בקשה לביטול פסק דין. באותה בקשה ציינה המערערת כי עקב העובדה שההודעה על רישום ההליך לדחייה התקבלה אצלה רק ביום 27.12.00, היא לא יכולה הייתה להסיר את המחדל בתוך תקופה קצרה כל כך. עוד ציינה המערערת כי היא לא פנתה מיד לבית המשפט, הואיל וניסתה לקבל את הסכמת המשיבה להארכת מועד.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק דין. לטענתה של המשיבה, חלף פרק זמן ניכר ביותר מאז המועד המקורי בו הוצגה דרישה למערערת להפקיד את העירבון. המשיבה מציינת כי פנייה להארכת מועד הועברה אליה רק ביום 3.1.01, ובאותה פניה היא התבקשה להסכים להארכת מועד, מבלי שנמסר לה שכבר ניתן פסק דין.

פנייתה הראשונה של המערערת הייתה פניה להארכת מועד. הטעם לכך נבע מהעובדה שהמערערת לא הייתה ערה לפסק הדין הדוחה את ההליך. המערערת, באותו שלב, עדיין חפצה להגיש בקשה למתן אורכה, על מנת להסדיר את נושא הפקדת העירבון. באותו שלב, שהמשיבה לא הייתה נחרצת בעמדתה לדחות בקשת אורכה כזו. המשיבה הייתה נכונה לשקול מתן אורכה של 30 יום, וזאת עוד ביום 3.1.01. מכאן, שהמשיבה לא סברה באותה עת כי נגרם לה שינוי מצב לרעה המחייב דחיית בקשה למתן אורכה.

ואכן, שינוי מצב לרעה לא נגרם למשיבה כלל ועיקר. המשיבה, כמו המערערת, לא שמה לבה לכך שבתיק לא נעשה דבר. המשיבה, כמו המערערת, לא פנתה לבית המשפט וביקשה לברר מדוע התיק מונח בחוסר מעש. המשיבה, הייתה נכונה לשקול את בקשת המערערת ליתן לה אורכה להפקדת העירבון. יתר על כן, לפי דברי המערערת, אף ניתנה בתחילה הסכמה לאורכה כזו.

העדר שינוי מצב לרעה, יחד עם העובדה שמקור התקלה הוא בתקלה טכנית שאירעה במשרדי ב"כ המערערת, שאינה נובעת מזלזול או הזנחה מכוונת, מהווים טעם המאפשר ביטול פסק הדין במקרה זה. יודגש, כי פסק הדין ניתן על בסיס טכני מצומצם, שמקורו בפעולת בית המשפט. פסק הדין לא נבע מיוזמת הצדדים, וממילא בביטולו אין כדי לשנות את מצבה של המשיבה לרעה.

יוער כי, על הצדדים להישמר מפני עמידת יתר על זכויות דיוניות. הליכים בבית המשפט אינם צריכים להתנהל במתכונת של מלחמת הכל בכל. אם היה ברור למשיבה כי המערערת אכן חפצה לנהל את הערעור, ודבר זה היה ברור למשיבה ביום 3.1.01, עוד קודם שנודע למשיבה על קיומו של פסק דין, יכולה הייתה המשיבה לנהוג בדרך של שתפנות ורוחב לב.

כך או כך, אני מקבל את הבקשה ומבטל את פסק הדין. העירבון יופקד בתוך 10 ימים מהיום. אי הפקדת העירבון במועד תוביל לדחיית ההליך בלא הודעה נוספת.

אני מחייב את המערערת בהוצאות ישיבה זו בגובה של 2,500 ש"ח.

הוצאות אלה ישולמו עם סיום ההליך בבית המשפט, וניתן יהיה לגבות אותם מתוך העירבון.

מוצע לצדדים להעביר את הערעור ואת הערעור שכנגד להליכי גישור. נראה לי כי המערערת תפעל נכון אם תאמץ גישה זו בהתחשב באירועים אשר גרמו לפתיחת ההליך. ניסיון לפתור את ההליך באמצעי גישור משרת גם את האינטרס של המשיבה, היא המערערת שכנגד.

הצדדים יודיעו את עמדתם בכתב לבית המשפט בתוך 10 ימים, ובהתאם לכך אקבע את דרכי השמיעה של ההליך.