בג"ץ 7040/99 שרטון ששירז נ. שר הפנים

שלוש בעיות עלו בעתירה זאת. שתיים מהן נפתרו במהלך ההתדיינות. ראשית, המשיב הודיע כי הוא מוכן לרשום את העותר 1 כ"גרוש" בהתאם לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה באילת. שנית, המשיב הודיע כי החליט שלא לבטל את האזרחות הישראלית של העותר 1. נותרה הבעיה השלישית: העותר 1 מבקש כי העותר 2 יקבל תעודת זיהוי ישראלית ויירשם בתעודת הזיהוי של העותר 1 כבנו. המשיב מסרב לכך, לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, הן בקשר לעותר 1 והן בקשר לאמו של העותר 2. הוא מציין כי אין כל ראיה חיצונית לאבהות של העותר 1 על העותר 2, להוציא ההודעה של העותר 1 ושל אמו של העותר 2, ובנסיבות המקרה אין הוא מסתפק בכך. לכן הוא מציע שהעותר יבקש פסק דין המצהיר על אבהותו מבית המשפט המוסמך לכך.

שקלנו את טענות הצדדים והגענו למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה אין לנו יסוד לחייב את המשיב לפעול על יסוד הצהרתו של העותר 1 בלבד וזאת, ראוי לציין, כאשר אמו של העותר 2 כלל אינה צד לעתירה, ואף לא הופיעה כיום לדיון. לפיכך אנו דוחים את העתירה ככל שהיא נוגעת לרישום העותר 2 כבנו של העותר 1. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.