בג"ץ 7044/02 יחיא אחמד עאסלה נ. מדינת ישראל

מבוא

1.זוהי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר.

בתאריך 2.9.99, הוגש לבית משפט השלום בעכו כתב אישום נגד המבקש, יחיא אחמד עסאלה (להלן: "המבקש"), בו יוחסה לו עבירת בנייה של בניין בן שלוש קומות, בהיקף של 810 מ"ר, ללא היתר, ובניגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בנוסף, יוחסה למבקש עבירה של הפרת צו הפסקת בניה שיפוטי, בניגוד לסעיפים 239 ו-240 לחוק.

הדיון בעניינו של המבקש הועבר לבית משפט השלום בקריות, ובמהלך הישיבה אשר התקיימה בתאריך 11.10.2001, הורשע המבקש בעבירות אשר יוחסו לו לאחר שהודה בעובדותיו של כתב האישום. בעקבות כך גזר לו בית המשפט קנס של 60,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו, תשלום כפל אגרה בסך 47,223 ₪, וכן חוייב המבקש לחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מלעבור אחת מן העבירות בהן הורשע, במשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. בנוסף, ציווה בית המשפט להרוס את הבניין נשוא כתב האישום, וצו זה היה אמור להיכנס לתוקף ביום 15.7.02.

על פסק דינו של בית משפט השלום לא הוגש ערעור.

הבקשה למשפט חוזר

2.ביום 21.3.02 פנה ב"כ המבקש לבא-כוח הוועדה המקומית בהצעה לפעול יחד לביטול גזר דינו של המבקש, מאחר ולהשקפתו הוא התבסס על עובדות שגויות, היינו, התברר בדיעבד כי היקף הבניה ללא היתר קטן באופן משמעותי מזה שנטען בכתב האישום. פנייתו זו של בא-כוח המבקש הסתמכה על מכתבו של מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "לב הגליל", מר דורין פיינרו, מיום 20.3.02, שהופנה לבא-כוח הוועדה המקומית ובו נאמר כדלקמן:

"2. בטעות נמסר לכבודך שהנאשם בנה בניין בשטח של 810 מ"ר כאשר בפועל הינו בשטח של 2121 מ"ר מגורים ורק 390 מ"ר קומת עמודים...

3.ככל הנראה הטעות נבעה מכך שלא הוגשה בקשה לקבלת [היתר] בנייה וההערכה נעשתה באופן גס.

4.ביום 11.3.02 או בסמוך לכך הועדה הוציאה מודד מוסמך מטעמה אשר ערך מדידה בשטח והגיע למסקנה ששטח הבניין הוא בהתאם לתשריט המצ"ב.

5.לאור האמור לעיל ולאור הטעות שנבעה, נבקשכם לפעול לתיקון הטעות כולל חיובי תיקון האגרה והקנס".

משדחה בא-כוח הוועדה המקומית את בקשתו של המבקש לפעול לביטול גזר הדין, למעט תיקון שיעור כפל האגרה, הוגשה הבקשה דנן לקיומו של משפט חוזר. לטענת המבקש, שטח הבניה הוא 212 מ"ר בלבד ולא כפי שנטען בכתב האישום (810 מ"ר), ושינוי מהותי זה בו הודה מהנדס הוועדה המקומית, מחייב הקלה משמעותית בעונש, הן לעניין גובה הקנס והן לעניין כפל האגרה.

עמדת היועץ המשפטי

3.היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "המשיב"), בחוות הדעת מטעמו, אשר הוגשה בהתאם להוראות תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (סדר דין במשפט חוזר) תשי"ז-1957, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר, באשר אין עילה לקיומו. לטענת המשיב, מהתשריט עליו מסתמך המבקש עולה, כי היקפה של הבניה הוא 780 מ"ר, היינו, 30 מ"ר פחות מזה שנטען בכתב האישום. לדעת המשיב, לנוכח היקף הבנייה גם לפי השטח המתוקן, ועובדת הרשעתו של המבקש גם בעבירה של הפרת צו שיפוטי, אין בסיס לסברה כי תוצאות המשפט ישתנו לטובתו. יחד עם זאת, אימץ המשיב את עמדתה של הועדה המקומית, לפיה תחושב אגרת הבנייה בה חוייב המבקש על פי שטח הבנייה בפועל, ומבלי שבשטח זה יובא בחשבון שטחה של קומת העמודים הפתוחה שבקומת הקרקע.

המשיב הוסיף וטען, כי מתשריט מדידה אשר צרף המבקש לבקשתו עולה, כי היקף הבניה שונה מזה שנזכר בבקשה למשפט חוזר, ולמעשה מדובר בשטח של 746 מ"ר המורכבים מאלה:

קומת קרקע - קומת עמודים מפולשת בשטח כולל של : 226 מ"ר.

קומה א' - קומת עמודים מפולשת בשטח כולל של : 260 מ"ר.

קומה ב' - קומת מגורים בשטח כולל של: 260 מ"ר.

סך- הכל שטח בנוי: 746 מ"ר.

על פי השקפת המשיב, גם מספר אחרון זה שגוי. נטען, כי על פי תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב-1992, מדידת שטחים מקורים תיעשה על פי שטח התקרה, ולא על פי שטח הרצפה. מכאן, ולנוכח קביעתו של המודד מטעם המבקש לפיה שטחה של קומה ב' הוא 260 מ"ר, נכון היה להוסיף ולקבוע כי זהו גם שטחן של הקומות האחרות, ולפיכך שטחו הכולל של הבניין הוא 780 מ"ר.

לנוכח כל האמור סבור המשיב, כי בהרשעתו של המערער ובעונש אשר הושת עליו לא היה כרוך עיוות דין, וגם העילה הנוספת אשר נטענה (הצגתן של עובדות חדשות), אינה מצדיקה קיומו של משפט חוזר.

דיון

4.העילות לקיומו של משפט חוזר מעוגנות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), הקובע :

" (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו עניין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

כבר נפסק לא אחת, כי ביסוד הסמכות לעריכתו של משפט חוזר, עומד האיזון בין השאיפה לאמת והצורך להבטיח מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, מחד, והשאיפה לסופיות הדיון, מאידך (ראה מ"ח 7929/96, אחמד כוזלי ואח' נ. מדינת ישראל , פד"י נג(1) 529; מ"ח 7558/97, סימון בן ארי נ. מדינת ישראל , פד"י נג(1), 433; מ"ח 3032/99, עמוס ברנס נ. מדינת ישראל , פד"י נו(3), 354).

בדונו בבקשה למשפט חוזר, אין בית משפט זה ממלא תפקיד של ערכאת ערעור, שכן הליכי הערעור היו ונשארו הליכי ביקורת על הערכאה הדיונית. מאידך, נקודת המוצא לדיון בבקשה למשפט חוזר היא שפסק הדין נשוא הבקשה ניתן כדין ובדין יסודו, אך בשל קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, מוטל ספק בצדקת פסק הדין, ומכאן האפשרות שתוצאתו תשתנה. נוכח הבדל זה, דרושה הוכחתה של תשתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת העילות, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק על פני שיקול סופיות הדיון, ומשכך משפט חוזר הנו החריג ולא הכלל (מ"ח 6731/96, עמוס ברנס נ. מדינת ישראל , פ"ד נא(4), 241).

5.באשר לעניינו של המבקש - נדמה שהכל מסכימים כי בהרשעתו לא נפל פגם כלשהו, הואיל ונמצא, על פי הודאתו-שלו, כי הוא בנה בניין בן שלוש קומות ללא היתר, ותוך הפרה של צו-הפסקת עבודה שיפוטי שהוצא מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. העובדה שהמערער לא מצא צורך לערער על הרשעתו ועל העונש שנגזר לו מלמדת, שהוא השלים עם פסק-דינו של בית משפט השלום, ולולא גילה מודד מטעמו את אותה טעות בשטחו של הבניין, לא היה סבור כי נוצרה עילה לבקש שעניינו יובא להכרעה בערכאה נוספת.

אך גם לאחר שגילה המבקש את אותה טעות עליה נסמכת בקשתו, הפנייה לבית משפט זה לקיומו של משפט חוזר, אסור לה שתהיה ראשיתם של ההליכים הנוספים בהם נקט, אלא סופם. כוונתי לכך, שלרשות המבקש עמדה האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי, ולעתור, מכוח סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להאריך את המועד להגשתו של ערעור. וכאן המקום להדגיש, כי מתשובת היועץ המשפטי לממשלה עולה, כי עניין זה נשקל על ידו, והוא אף הביע באוזניו של בא-כוח המבקש את הסכמתו להארכת המועד ככל שהדבר מתייחס לגובה אגרת הבניה שהושתה על המבקש במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום. אך המבקש בחר, מטעמים השמורים עמו, שלא לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשתו של ערעור, ועניין זה תמוה בעיני.

זאת ועוד, מכוח הוראתו של סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, לא די בכך שהמבקש יצביע על עובדות חדשות, שונות מאלו עליהן התבססה הרשעתו, והמבחן הוא אם יש באותן עובדות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". כפי שהבהרתי, אין בנתון החדש בדבר שטחו של הבניין כדי להשפיע על ההרשעה, הואיל והבניה בוצעה, כאמור ללא היתר. אך אני גם סבור שאין בנתון זה כדי להשפיע על העונש, הואיל והמבקש חטא בבנייתו של בניין בן שלוש קומות שגודל שטחו נאמד במאות מטרים . בסוגיית שטחה המדויק של הבנייה נחלקו הדעות, אך גם ללא הכרעה בשאלה עובדתית זו, עולה מתוך התשריט, תצלומו של הבניין, ומכתבה של הועדה המקומית מש/4, כי המערער בנה לפחות 520 מ"ר בנוסף לקומה מפולשת. להשקפתי, זוהי בנייה חריגה בגודלה על פי כל אמת מידה, ועל כן די בעובדה זו כדי לקבוע כי העונש שהושת על המבקש אינו חורג לחומרה, והסיכוי כי במסגרת משפט חוזר העונש ישתנה, הנו קלוש אם לא לומר אפסי. מכאן מסקנתי הנוספת, שלא זו בלבד שהעובדות החדשות אינן נמנות על אלו בהן עוסקת העילה לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אלא שגם עיוות דין לא נגרם למבקש, לאור הודעתו של המשיב כי שיעור כפל-האגרה יחושב מחדש, ועל פי שטח הבנייה בפועל.

הבקשה נדחית.