בג"ץ 7053/99 יוסף דיאמנט נ. הנרי מוסקוביץ

המבקשים ביקשו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת צ' ברון) לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, אשר הטילה עליהם קנס בשיעור 2,000 ש"ח לכל יום של פיגור בהמצאת ערבות בנקאית בה חוייבו.

המבקשים לא ציינו על גבי הבקשה אם מדובר בבקשת רשות ערעור פלילי או אזרחי, ומזכירות בית המשפט פתחה תיק בקשת רשות ערעור אזרחי. ביום 4.10.99 החליטה כבוד השופטת דורנר לדחות את הבקשה, כיוון שעל פי סעיף 8 לפקודת בזיון בית המשפט ערעור על החלטה כאמור דינו כדין ערעור על פסק דין פלילי.

המבקשים הגישו, איפוא, בקשה להארכת המועד להגשת ערעור פלילי. לטענתם, רובץ האשם על מזכירות בית המשפט, אשר פתחה תיק אזרחי במקום פלילי. כן מפנים הם לסעיף 205 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: החוק), המאפשר לדון בבקשת רשות ערעור כאילו היתה ערעור.

המשיבים השאירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתי, אך ביקשו לפסוק לזכותם הוצאות מתאימות.

אין אני שותפה להערכה, כי האחריות לטעות מוטלת על מזכירות בית המשפט דווקא, שכן על המבקשים מוטלת היתה האחריות לדאוג להבהיר את סוג ההליך שהם מבקשים לפתוח, על ידי ציון הדבר בגוף הבקשה או הבהרת עמדתם בעת פתיחת התיק. לא ניתן לנקוט בדרך של "שב ואל תעשה", ולגלגל את האחריות לפיתחו של בית המשפט.

יתר על כן: המבקשים קיבלו כתבי בי-דין בתיק שנפתח, בהם צויין סוג ומספר התיק, והיה עליהם לעמוד על הטעות, לכל הפחות באותו שלב.

עם זאת, מאחר שטעותם של המבקשים נוגעת בעיקר לאופן רישום התיק, אינני סבורה שיש לנעול בפניהם את שערי בית המשפט כתוצאה מטעות זו. שכן אילו נפתח ההליך הנכון, רשאי היה בית המשפט, בהתאם לסעיף 205 לחוק, לדון בבקשה שהוגשה כבערעור.

בנסיבות אלו, ונוכח עמדת המשיבים, אשר אינם מתנגדים לבקשה גופה, אני סבורה שיש להאריך את המועד ולאפשר למבקשים בירור ערעורם לגופו.

אני מאריכה, איפוא, את המועד להגשת הערעור הפלילי, עד הגשתו בפועל.

עם זאת, בשל מחדלי המבקשים כאמור לעיל, אני מחייבת אותם בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח.