בג"ץ 7060/08 צחי אסנפר נ. מפכ"ל המשטרה - רנ"צ דודי כהן

השופט א' א' לוי:

1.

סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"ו-1971, הסמיך את המפקח הכללי של המשטרה " להשעות שוטר שאינו קצין משטרה בכיר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השורות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא את תפקידו ...". מכוח סעיף 7 לפקודה אצל המפכ"ל סמכות זו לראש אגף משאבי אנוש (משיב 2). בפקודות הקבע של המשטרה נקבע כי " איש משטרה החשוד בעבירה שיש עמה קלון שהודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד – יפוטר ". ועוד הוגדר בפקודות הקבע כי עבירה שיש עמה קלון היא " עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות, או פגיעה באמות המידה המוסריות המחייבות אדם במעמד של איש משטרה".

העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטתו של משיב 2 להפעיל את סמכות הפיטורים כנגד שני העותרים. להשקפת העותרים, שאלת תפקודם כמו גם תפקודם של שוטרים אחרים באירועים העומדים בבסיס הפיטורים, לא נחקר בדרך ראויה, ומכל מקום הממצאים אינם מצדיקים לנקוט בעניינם בצעד כה מרחיק לכת.

2.

להלן תמציתן של העובדות הדרושות לעניינה של עתירה זו:

א)

שני המערערים שרתו כסיירים בתחנת אשקלון, ובתאריך 11.3.08 הם נקראו להגיע לרחוב ביאליק 12 בעיר, הואיל ונתקבלו דיווחים על צעקות ובכי שנשמעו מאחת הדירות בבניין. בשעה 17:13 הודיעו העותרים כי הגיעו לבנין ולא מצאו דבר, ובחלוף שלוש דקות עזבו את המקום. בדיעבד התברר, בהתבסס על מה שהוגדר כ"מערכת תמונות נוף" (מערכת של תקשורת חזותית, העוקבת אחר תנועתן של הניידות), כי העותרים לא הגיעו כלל לבנין שברחוב ביאליק 12 באשקלון, אלא לרחוב יוספטל 12.

ב)

כחצי שעה מאוחר יותר קיבלו העותרים קריאה נוספת להגיע לרחוב ביאליק 12. נטען, כי הם הגיעו לשם בשעה 18:01, אולם

בהמשך דיווחו כי הגיעו בשעה מוקדמת יותר – 17:52. לאחר מעשה מסרו העותרים כי תחקרו את השכנים כדי לברר את מקור הצעקות, ומשמאמציהם העלו חרס, הם עזבו את המקום לאחר כ-4 דקות. כאן המקום להוסיף, שביום המחרת התברר כי באחת הדירות שבבניין ברחוב ביאליק 12 נרצחה אשה.

ג)

כאמור, שוב אין ספק כי העותרים לא הגיעו בקריאה הראשונה לזירה אלא למקום אחר. חרף זאת, כאשר החלה להיחקר התנהגות השוטרים הנוגעים בדבר, בחרו העותרים לטעון, באמרות שנרשמו מפיהם, כי בשתי הפעמים שנקראו הם הגיעו לרחוב ביאליק 12. העותרים לא נסוגו מגרסתם גם כאשר הציגו בפניהם החוקרים את ממצאיה של מערכת "תמונות נוף", ועשו זאת רק במועד מאוחר יותר ואז טענו כי אפשר שעקב טעות הם הגיעו בקריאה הראשונה לכתובת אחרת.

על רקע כל אלה מונתה ועדת בדיקה לבחינת התנהגות השוטרים, וזו המליצה לנקוט באמצעי משמעת נגד העותרים, ואף לבחון את אפשרות סיום שרותם. בעקבות כך קוים בחודש יוני 2008 שימוע לעותרים בנוכחות פרקליטם, ובסופו של ההליך החליט משיב 2 לפטרם מהמשטרה.

3.

עיינו עיין היטב בנימוקי העתירה שנפרשו בפנינו בהרחבה, בכתב ועל-פה, אולם לא שוכנענו כי נפל פגם בחקירת הפרשה המצדיק את עריכתה מחדש על ידי גורם אחר. גם לא מצאנו פגם בהחלטת הפיטורים, הואיל ומקובלת עלינו השקפת המשיבים לפיה התנהגות העותרים כפי שתוארה רחוקה מההתנהגות הנדרשת משוטרים, ויש בה אף להכתים ציבור שלם העושה את מלאכתו נאמנה (בג"צ 4360/94 טאטור נ' שר המשטרה , פ"ד נ(2), 560, 566; בג"צ 7074/93 סוויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מח(2) 749). כך או כך, שיקול הדעת אם לפטר שוטר נמסרה לרשות המנהלית, ובית משפט זה לא יתערב בה אלא אם מוכחת אחת העילות להתערבות בהחלטות מסוג זה - ההחלטה התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים (בג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל, ( לא פורסם) (2005) . לא מצאנו כי מתקיימת בעניינם של העותרים אחת מאותן עילות, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.