בג"ץ 7061/05 חיטאם עטאונה נ. שר הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.העותר, יליד 1969, יליד איזור עזה (ג'באליה), נישא לעותרת, אזרחית ישראל, בשנת 1997, ונולדו להם שני ילדים, ב-1998 ו-2002. הם גרים בחורה שבנגב. העותרים הגישו ב-1997 בקשה לאיחוד משפחות, ולעותר ניתן ב-1998 היתר שהיה בישראל ולימים, ביום 18.11.99, רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 (התהליך המדורג), וזאת עד שבשנה זו נמסר לעותרים כי הבקשה לאיחוד משפחות מסורבת מטעמים בטחוניים, ועל העותר לעזוב את הארץ. ההודעה באה במכתבם של המשיבים מיום 26.5.05 (בטופס מאת הלשכה האזורית למרשם האוכלוסין), ונאמר בה: "אנו דוחים בקשתך לקבל מעמד, לפיכך על בן/ת זוגך לצאת מן הארץ תוך חודש ימים מיום קבלת מכתבנו. הסיבות לדחיה: מניעה בטחונית ... באפשרותך לערער על החלטתנו זו תוך 30 יום מיום זה".

ב.(1) בעתירה נתבקש צו שלפיו יימשך נוהל התהליך המדורג, וכן נתבקש ביטולה של החלטת הממשלה מיום 12.5.02 שלפיה לא יוחל נוהל התהליך המדורג על בני זוג שהם תושבי הרשות הפלסטינאית או ממוצא פלסטיני.

(2) נאמר בעתירה כי מרכז חייו של העותר מאז נישואיו לעותרת הוא בישראל, הוא לא נעצר ולא נחקר בעבר, אין לו עבר פלילי (צורף אישור על העדר מרשם פלילי), הוא עובד כמורה מזה חמש שנים, וגם קיבל משכנתא להקמת בית מגוריו. לטענת העותר עצם העסקתו בהוראה מצביעה על כך שאין כלפיו מניעה בטחונית. צורפו מכתבי המלצה מגורמי ציבור שונים מן המגזר הבדוי בדרום, כגון ראש מועצת חורה, מנהל בית הספר שבו עובד העותר, מנהל בית ספר נוסף, מנהל מתנ"ס ועוד.

(3) ניתן צו ביניים ארעי למניעת הרחקתו של העותר עד להחלטה אחרת.

(4) בתשובת המשיבים נאמר, כי העילה לסירוב לבקשה לאיחוד משפחתו היא כי "ממידע מודיעיני המצוי בידי המשיבים עולה, כי גורמי הבטחון מתנגדים לאישור בקשת איחוד המשפחות ולהמשך שהייתו של העותר בישראל, עקב קשרי העותר לפעולות טרור". עוד נאמר, כי בידי המשיבים "מידע מודיעיני עדכני המצביע על מסוכנות הנשקפת מן העותר נוכח קשריו עם פעילי פת"ח המעורבים בפעילות נגד בטחון האיזור". לדידם, מתן רישיון לישיבת קבע לעותר בישראל "עלול להיות מנוצל לפגיעה בשלום הציבור ובטחונו" ו"לסכן את שלום הציבור ואת בטחון המדינה".

ג.(1) בדיון בפנינו נדרש בא כוח המבקשים לנושא עבודתו של העותר במערכת החינוך, הסותרת כביכול מניעה בטחונית, אלא אם אכן "נרדמה המערכת בשמירה", והרי ידוע לכל כי מדובר במי שבא מעזה. בכך ביקש להצביע על היעדר מניעה בטחונית.

(2) מנגד טענה באת כוח המשיבים, כי ההליך המדורג קיים בדיוק לשם בדיקה חוזרת ונשנית של הנסיבות, והוחלט כפי שהוחלט בעקבות חומר בטחוני.

ד.בהסכמת בא כוח העותרים עיינו במעמד צד אחד בחומר החסוי שבידי רשויות הביטחון. באנו לכלל מסקנה, כי יש בהחלט יסוד לחששות הבטחוניים שביטאו הרשויות, ומאמינים אנו כי הגם שאין אפשרות, נוכח טיבו של החומר ומקורותיו, להציגו בפני העותרים, לא נעלמו מן העותר עצמו העניינים המגבשים חששות אלה בבסיסם, אף אם אין הם ידועים לבא כוחו.

ה.(1) לא נידרש כאן לטענה הכללית שהעלו העותרים נגד החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בעניין בקשות חדשות לאיחוד משפחות כאשר בן הזוג הוא תושב השטחים. כלפי החלטה זו, כמו גם לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003 אשר נתקבל ב-6.8.03 (ושתוקן זה לא כבר בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון) תשס"ו-2005 (נתקבל ב-27.7.05)), תלויות ועומדות בבית משפט זה עתירות אחדות. נידרש אך לעניינו של העותר, כאמור.

(2) בבג"צ 2527/03 סועאד אסעיד נ' שר הפנים (פ"ד נ"ח(1) 139) נדרש בית משפט זה לנסיבות שהיו דומות לענייננו. באותו מקרה ניתן לעותר, במהלך הדיון בעתירה, שימוע בכפוף לאילוצים הקשורים בחומר הבטחוני; אך העותר קבל לאחריו, כי השימוע היה בחינת יציאת ידי חובה, שכן לא הוצג לו החומר הבטחוני והוא נשאל שאלות כלליות בלבד, באשר לקשרים עם גורמי טרור או העלולים לפגוע בבטחון המדינה. בית המשפט ציין (מפי השופטת ביניש):

"הבאנו בגדר שיקולינו במסגרת הביקורת השיפוטית את ההיקף הרחב של שיקול הדעת המסור למשיב לעניין מתן מעמד של אזרח זר, ומנגד את עוצמתה של הראיה בדבר המניעה הבטחונית כפי שהובאה בפנינו. שיקול דעתו של המשיב בהחליטו אם להכיר במעמדו של פלוני כתושב קבע הינו שיקול דעת רחב".

(ראו בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728 (השופט – כתארו אז – חשין), וכן בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים , פ"ד נו(6) 289, (הנשיא ברק)). בית המשפט השתכנע בעניין אסעיד כי ההחלטה מיוסדת על נימוקים עניינים שיסודם בחשש לפגיעה בבטחון המדינה.

(3) כך גם בענייננו: החומר שהועמד לעיוננו מסביר – כאמור – את עמדת המשיבים ומצדיק את גישתם להפסקת התהליך המדורג, המעוגנת בסמכות שעמה שיקול דעת רחב לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 ותקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974. המבקש לזכות בישיבת קבע בישראל אינו יכול להיות קשור עם פעילי פח"ע וטרור. ישיבה בישראל וקשר לגורמים כאלה הם בחינת תרתי דסתרי, ויש צורך במידה רבה של נאיביות, שלא לנקוט ביטוי חריף יותר, כדי שהמשיבים יאפשרו בנסיבות כאלה לעותר להמשיך בתהליך המדורג ולישב ישיבת קבע כאילו עולם כמנהגו נוהג. היה על העותר, המבקש לבוא קבע בקהל תושבי המדינה, לנהוג בהתאם למחויבות שהדבר מטיל עליו, ולא כן עשה. לפיכך אין בידינו להיעתר לעתירה.

(4) נוסיף, כי לאחר שנשלחה לעותרים ב- 26.5.05 ההודעה בדבר ביטול ההסדר המדורג, יכול היה העותר לבקש שימוע (בהגבלות כפי שהיו בבג"צ 2527/03 הנזכר), אך הוא בחר לעתור ביום 21.7.05, ושמא נימוקו עמו. עם זאת לא נוכל שלא לציין, כי יש על פני הדברים ולמראית העין ממש בכך, שחלק מן המידע מצוי בידי המשיבים (וליתר דיוק גורמי הבטחון שהם נסמכים עליהם) מזה זמן אך לא פעלו לפיו, והעותר המשיך בעיסוקו כמורה. מענה המשיבים לכך – אם הבינונו אל נכון – הוא בהצטברות החומר עד לנקודה של "מסה קריטית" וגם בסדרי עדיפויות של המשיבים, ובמיוחד גורמי הבטחון. מכל מקום, אין מניעה כי המשיבים ישובו ויידרשו לעניינו של העותר, כגון למועד שבו יהא עליו לצאת את הארץ, ככל שתבוא פניה מצד העותרים בקשר לכך, ואיננו מביעים דעה כשלעצמנו בעניין אחרון זה.

(5) כאמור, אין בידינו להיעתר לעתירה. צו הביניים מיום 21.7.05 בטל.