בג"ץ 7072/98 ראמי חגאזי נ. משרד הפנים

בפני בקשת העותרים למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות. ראשית אני מורה על מחיקת העתירה.

עניינה של עתירה זו היה בדרישת העותרים לבטל את החלטת המשיב הדוחה את בקשתם לאיחוד משפחות.

בקשת איחוד המשפחות נשוא העתירה הוגשה עוד בשנת 1994.

ביום 15.12.98, לאחר הגשת העתירה, הודיע המשיב לעותרים כי הוא החליט להסיר את התנגדותו לבקשת איחוד המשפחות. העותרים הגישו בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות.

לטענת המשיב, ההתנגדות מלכתחילה לאיחוד המשפחות נבעה מעברו הביטחוני של עותר מס' 1. ואולם, לטענת המשיב, החליט הוא לבחון מחדש עמדה זו ולהיעתר לבקשה לפנים משורת הדין. לטענת המשיב, מאחר והיענות לבקשה לאיחוד המשפחות נעשתה לפנים משורת הדין, מוטלת בספק זכות העותרים להוצאות. עוד טוען המשיב כי אין לחייבו בהוצאות מאחר וההיענות לבקשת העותרים נעשתה בשלב מוקדם מאוד של ההליך.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין במקרה זה עם העותרים.

המשיב אינו מציין בתגובתו לבקשה כל נימוק ענייני לשינוי עמדתו ביחס לבקשת איחוד המשפחות נשוא העתירה. הטענה כי איחוד המשפחות אושר לפנים משורת הדין אינה מקובלת עלי. נקודת המוצא כי באשרו או בדחותו בקשות איחוד משפחות, פועל המשיב, על פי הסמכויות הנתונות לו בדין ובמסגרתן ולא "לפנים משורת הדין". לפיכך, אם סבור המשיב באמת ובתמים כי יש מניעה אמיתית להיעתר לבקשת איחוד המשפחות, הרי שלא היה מקום להיעתר לבקשה זו, לא מלכתחילה ולא לאחר הגשת העתירה. ברם, משהחליט המשיב להיעתר לבקשה, אות הוא כי לא היה בסיס בדין לסרב לבקשה זו מלכתחילה. משנפלה טענת המשיב לפיה מדובר למעשה בחסד שעשה המשיב עם העותרים, ובהעדר נימוק סביר אחר לשינוי עמדתו של המשיב, מתבקשת לכאורה המסקנה לפיה הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי עמדתו של המשיב.

העובדה כי העניין נשוא העתירה בא על פתרונו בשלב מוקדם יחסית איננה עילה לאי-פסיקת הוצאות. עובדה זו מהווה שיקול לעניין גובה ההוצאות שיש להטיל.

לאור האמור, ובשים לב לנסיבות העניין, מורה אני כי המשיב ישלם לעותרים שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף

מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום החלטה זו ועד לביצוע התשלום בפועל.