בג"ץ 7088/17 איוב סלאח נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו נסבה על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.8.2017. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 24.1.2016. ביסוד הדברים עומדת החלטתה של ועדת הבחינה שהתמנתה לצורך מכרז שפורסם לתפקיד של מנהל מחלקת חינוך במועצה המקומית מג'ד אל כרום, היא המשיבה 2 (להלן: המועצה ).

2.

לצורך הדיון בעתירה זו די בכך שנציג את התשתית העובדתית בקצרה.

העותר הגיש את מועמדותו למכרז פומבי לאיוש המשרה של מנהל מחלקת חינוך במועצה. המסמכים שהגישו כל המועמדים לתפקיד הועברו לייעוץ המשפטי של משרד החינוך על-מנת שתיבחן כשירותם לכהן בתפקיד בהתאם לתקנות הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך) (כשירות), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות או תקנות הכשירות ). לאחר בחינת המסמכים, הייעוץ המשפטי במשרד החינוך קבע כי העותר אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו בתקנות. בהמשך לכך, היועץ המשפטי של המועצה אימץ את עמדת הייעוץ המשפטי במשרד החינוך ומועמדותו של העותר למשרה נפסלה על-ידי ועדת הבחינה.

3.

העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי ובה עתר לכך שתבוטל ההחלטה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף של המכרז, וזו נדחתה. בית הדין האזורי קבע כי ניסיונו המקצועי של העותר כמנהל "מרכז אלאקאדמיון אל ערב" הפועל בתחום של לימודי העשרה ונמצא בבעלות משותפת שלו ושל אשתו (להלן: המרכז ) אינו מקיים את התנאי שנקבע בעניין זה בתקנות הכשירות. בית הדין האזורי עמד על מאפייניו של המרכז וקבע כי הוא עוסק בעיקר בהעברת שעות "העשרה" בבתי ספר ובמרכז עצמו, כי צוות המדריכים שלו אינו נדרש לתעודת הוראה, כי אין חוזה התקשרות ישיר בין המרכז לבין משרד החינוך, וכי למשרד החינוך אין סמכות לפקח על המרכז או על מי מעובדיו, אלא רק על התכנית המועברת על-ידי המרכז בבתי הספר השונים. נוכח מאפיינים אלו נקבע כי המרכז אינו "מוסד חינוך" כמשמעו בתקנות. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי אף ניסיונו של העותר בתפקידים שונים שביצע בעבר אינו מקיים את דרישות התקנות. כמו כן, בית הדין האזורי הורה על ביטול הצו הזמני והתיר למועצה להמשיך בהליכי המכרז.

4.

ערעורו של העותר לבית הדין הארצי נדחה אף הוא. בית הדין הארצי קבע כי אין לקבל את טענת העותר לפיה המרכז הוא בגדר "מוסד חינוך" כמשמעו בתקנות הכשירות. בעניין זה הוסבר כי אמנם תכליתו של המרכז היא חינוך וכי הוא אינו עוסק בפעילות אחרת, אך לא ניתן לומר שמתקיימת בו למידה שיטתית של תכנית לימודים מאורגנת ומפוקחת על-ידי גורמי המקצוע הרלוונטיים. כמו כן, אף בית הדין הארצי קבע כי אין די בניסיון המצטבר שצבר העותר בתפקידים שונים שמילא בעברו כדי לעמוד בתנאי הכשירות הנדרשים בתקנות.

5.

העותר טוען כי יש להורות על ביטולו של פסק דינו של בית הדין הארצי, מאחר שנפלו בו שתי טעויות מהותיות בפירוש תקנות הכשירות – האחת בפרשנות המצמצמת של המושג "מוסד חינוך", והשנייה בפרשנות המושג "בעל תפקיד ניהולי במערכת החינוך". טעויות אלה, כך נטען, מובילות לכך שמועמדים מצטיינים, בעלי כישורים מעולים וניסיון עצום בתחום החינוך כדוגמת העותר, נמצאים כבלתי כשירים לתפקיד של ניהול מחלקת חינוך. כמו כן, העותר עתר למתן צו ביניים בגדרו יימנעו המשיבים מהמשך הליכי המכרז ואיוש המשרה הנדונה.

6.

לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים שדין העתירה להידחות, מאחר שהיא אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)). למעשה, העתירה רחוקה מאד מן הסף שנקבע לביקורתו של בית משפט זה על פסיקתם של בתי הדין לעבודה, בשים לב לכך שפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר עוסקים בנושא שנמצא בתחום המומחיות המובהק של בתי הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 3497/17 רינג נ' בית הדין הארצי לעבודה (4.7.2017); בג"ץ 5882/17 ריעני נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.8.2017)).

7.

מיותר לציין , וכך הודגש אף בפסק דינו של בית הדין הארצי, כי הקביעה שהעותר אינו עומד בדרישות התקנות אינה גורעת מן ההערכה להשכלתו הרחבה ומההערכה שלה זכה בתפקידים קודמים שמילא.

8.

סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.