בג"ץ 7104/01 שמואל פרידמן נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' ביין) בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

המבקש הוא בעלים של מקרקעין בקרית ביאליק בהם מתקיים עסק המכונה "אספרסו-בר" (להלן: העסק). ביום 12.3.01 במסגרת מבצע משטרתי לאיתור מקומות בהם נערכים משחקי מזל והימורים אסורים, נתפסו בעסק ארבע מכונות למשחקים אסורים, כהגדרתם בסעיף 224 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בעקבות האירוע, הוציא ביום 18.3.01 מפקד המחוז הצפוני של המשטרה צו מינהלי לסגירת העסק, מכוח סמכותו על-פי סעיף 229 לחוק. ביום 25.3.01 הגישו המבקש ולאוניד חנט (להלן: חנט), אשר שכר את הנכס בו התקיים העסק מהמבקש, עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמסגרתה ביקשו לבטל את צו הסגירה. במסגרת הדיון בעתירה ביום 26.3.01, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שבית המשפט נתן לו תוקף של פסק דין, וזו לשונו:

"הצדדים מסכימים כדלקמן: הגם שלא נמצא פגם בשיקול של המשיב, יבוטל צו הסגירה, אם תוך 3 ימים מהיום ימציאו העותרים ערבות עצמית של העותרים 2, 3 ע"ס 50,000 ש"ח כל אחד, ערבות בנקאית צמודה ע"ס 10,000 ש"ח והפקדת סך של 5,000 ש"ח לקופת ביהמ"ש.

הערבות תחולט במידה ובמקום יעשה שימוש במכונות משחק אסורות, בלי קשר לזהות המחזיק במקום.

הערבויות הן בעלות תוקף של 3 חודשים.

לאחר תום תקופה זו יוכל כל צד לפנות לביהמ"ש בבקשות מתאימות."

בעקבות הפקדת הערבויות נפתח העסק בשנית. כעבור חודשיים, ביקש חנט להשתחרר מן העסק, והמבקש השכיר את העסק לדוד קזשכטר (להלן: קזשכטר). ביום 1.7.01 לאחר שחלפו 3 חודשים מאז הפקדת הערבויות, הגישו המבקש וחנט הודעה לבית המשפט בה ביקשו להורות על שחרור הערבויות, המשיבה התנגדה לבקשה, וביקשה כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה בדבר ביטול צו הסגירה, או לחלופין יאריך את תוקף הערבויות, משום שלטענתה, בביקורות שנערכו בעסק בימים 9.7.01 ו-11.7.01 נמצאו מכונות משחק אסורות בעסק.

הדיון בבקשה להשבת הערבויות ובבקשת המשיבה להאריך את תוקף הערבויות או לחלטן, התקיים ביום 26.8.01. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי כפי שהוא מפרש את הסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין, עם תום שלושה חודשים מיום המצאת הערבויות, הן חדלות להיות בנות תוקף. לכן, אין המדינה יכול לחלט את הערבויות הללו בגין ההפרות הנטענות של תנאי הערבות שנתגלו בביקורות בעסק שנערכו במהלך חודש יולי. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהתאם להסכם בין הצדדים, שניתן לו תוקף של פסק דין, ניתן להורות על הארכת הערבויות. ואולם לאור הטענה כי חנט אינו שוכר עוד את העסק, הורה בית המשפט כי חלקו היחסי של חנט בערבות העצמית יושב לו (קרי: 2,500 ש"ח מתוך ה- 5,000 ש"ח שהופקדו), וכי המבקש יפקיד ערבות בנקאית חדשה לתקופה של 3 חודשים, או יאריך את תוקפה של הערבות הבנקאית הקיימת. בית המשפט קבע כי אם לא יפקיד המבקש ערבות בנקאית חדשה או יאריך את הקודמת בתוך 7 ימים תוכל המשיבה לחדש את צו הסגירה. על החלטה זו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור.

לטענת המבקש, פסק הדין שניתן ביום 26.3.01 היה חלוט משקויים במלואו על-ידי המבקש וחנט, ולכן בתום 3 חודשים צו הסגירה בטל והיה מקום להשיב להם את הערבויות. עוד טען המבקש, כי הוא כלל לא היה מעורב בעסק, וכי צו הסגירה הופנה כלפי חנט בלבד, ולכן לא היה מקום שדווקא הערבויות שהופקדו על ידו יוותרו בקופת בית המשפט. כן טען, כי טענות המשיבה בדבר הימצאות מכונות משחק אסורות בעסק בחודש יולי, לא הוכחו ועל כן, לא ניתן לבסס עליהן כל החלטה של בית המשפט. המבקש אף טען, כי בית המשפט ציין בפני המשיבה במהלך הדיון ביום 26.8.01 כי עליה להוציא צו סגירה חדש המופנה כנגד קזשכטר הבעלים החדשים של העסק, אולם הערות אלה לא נרשמו בפרוטוקול ולא קיבלו ביטוי בהחלטתו.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור למבקש. לטענתה, המבקש עדיין לא קיים את הוראות בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 26.8.01, וטרם הפקיד את הערבות הבנקאית הנדרשת. לטענתה, עשיית דין עצמית של המבקש מהווה חוסר ניקיון כפיים מצידו, ודי בה כדי להצדיק את דחיית עתירתו. לגוף הבקשה, טענה המשיבה, כי מן ההסכמה בין הצדדים עולה כי בית המשפט קמא היה מוסמך לדון בבקשה להארכת הערבויות ולהכריע בה. עוד טענה, כי הבקשה של המשיבה לבטל את ביטול צו הסגירה או להאריך את תוקף הערבויות התבססה על הביקורות שנערכו בעסק בחודש יולי, והמבקש עצמו לא חלק בדיון על הראיות לכאורה שנתגלו בביקורות אלה. באשר לטענה בדבר העדר זיקה של המבקש לעסק, טענה המשיבה, כי מבקשת הביטול של צו הסגירה עולה כי המבקש היה שותפו של חנט בניהול העסק במשך כשלוש וחצי שנים, וכך אף עולה מן ההסכמה בין הצדדים. כן ציינה המשיבה, כי בינתיים לא נערכו ביקורות נוספות במקום, וכי לאחר הפקדת הערבויות ובהתאם לנסיבות ישקלו צעדים נוספים נגד המבקש ובכלל זה הוצאת צו סגירה חדש.

דין הבקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 26.8.01 להידחות. כפי שעולה מן ההסכמה בין הצדדים שניתנה לה תוקף של פסק דין, עם תום תקופת שלושת החודשים, כל צד יכול היה לפנות לבית המשפט "בבקשות מתאימות". על בסיס הסכמה זו ביקשה המשיבה להאריך את תוקף הערבויות בשלושה חודשים נוספים. על פני הדברים, לא נראה כי הארכת תוקף הערבויות בשלושה חודשים, חורגת מגדרי ההסכמה שהושגה בין הצדדים. מעבר לכך, כפי שעולה מן הבקשה לביטול צו הסגירה שהוגשה ביום 25.3.01, המעורבות של המבקש בעסק אינה מבוטלת, והוא אף היה זה אשר הפקיד מלכתחילה את הערבות הבנקאית ומחצית מן הערבות העצמית. כמו כן, מן ההסכמה בין הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, עולה כי מניעת השימוש במשחקים אסורים מוטלת גם על המבקש, וכי במידה וימצאו מכונות משחק הערבות תחולט "בלי קשר לזהות המחזיק במקום". על יסוד האמור, בשים לב לנסיבות כפי שהובאו בפני בית המשפט קמא, ולנוסח ההסכם, ונוכח העובדה שהבקשה האמורה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.