בג"ץ 7109/08 בן זמר טוב נ. שר הפנים

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותר.

1.

העותר נולד בשנת 2004 בפיליפינים, לאם אזרחית הפיליפינים ולאב ישראלי. בשנת 2006 פנו הוריו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להצהיר כי העותר הוא בנו של האב דוד זמר טוב. לאחר ביצוע בדיקת רקמות ניתן ביום 20.8.2007 פסק דין לפיו "משרד הפנים ירשום את התובע/המבקש – מר דוד זמר טוב... כאביו של הקטין בן מראל זמר טוב... בכל הרישום המתנהלים על ידו. בעתירה שבכותרת, שהוגשה ביום 13.8.2008, התבקש בית המשפט להורות למשיב לרשום את העותר במרשם האוכלוסין כבנו של דוד זמר טוב וכאזרח ישראל מכוח לידה ולקבוע לו מספר זהוי. המשיבים מסרו בתגובה כי כבר ביום 30.10.2007 נרשם במרשם האוכלוסין כי העותר הינו בנו של מר דוד זמר טוב. אשר למעמדו של העותר, הוסבר כי היה על בא-כוח העותר להמציא תעודת לידה מקורית של העותר. צוין כי בנסיבות העניין המיוחדות, נוכח חלוף הזמן, נאותו המשיבים להסדיר את מעמדו של העותר בישראל אף ללא נוכחות אחד מבני הזוג. בהתאם, ביום 27.11.2008 הוסדר מעמדו של העותר בישראל.

2.

העותר, העומד על פסיקת הוצאות, טוען כי היה על המשיבים לרשום את העותר כאזרח לאלתר, כמתחייב מסעיף 4(א) לחוק האזרחות, התשי"-1952 וסעיפים 2(א)(10) ו-21 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, אך הם מיאנו לקיים את פסק הדין. נטען כי רק לאחר ובעקבות הגשת העתירה הוסדר מעמדו של העותר בישראל, הגם שטרם נמסרה לו תעודת אזרחות. בתגובה הבהירו המשיבים כי אכן ניתנה לעותר אזרחות ישראל וכי ככל שהוא מעוניין כי תונפק לו תעודה המעידה על כך, עליו להגיש בקשה מתאימה למשרד הפנים. לעניין הדרישה לפסיקת הוצאות מציינים המשיבים כי העתירה באה על פתרונה בשלב דיוני מוקדם, מבלי שהיה צורך לקיים בה דיון כלשהו. סוגיית המעמד באה על פתרונה לאחר שהומצאה תעודת לידה מקורית, בהתאם לנהל המשיב.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי יש בסיס מספיק לחיוב בהוצאות. אין חולק כי העותר, באמצעות בא-כוח, פנה למשיבים וביקש את הסדרת מעמדו כשנה לפני הגשת העתירה. בחודש מרץ 2008 אף הוצגה, לדרישת המשיבים, תעודת לידה מאומתת של העותר. בשלב זה הוסבר לבא-כוח העותר כי על האב לגשת עם פסק הדין ותעודת הלידה ללשכת מרשם האוכלוסין ולפעול לרישום הקטין. זאת למרות שבמכתב קודם (מיום 17.10.2007) נמסר מטעם המשיבים כי עם המצאת תעודת לידה יאות משרד הפנים לבצע את הרישום אף ללא נוכחות אחד ההורים. בשלב זה מסר בא-כוח העותר למשיבים כי האב אינו משתף פעולה ולא ניתן למלא אחר הדרישה כי יתייצב במשרד הפנים. פניות נוספות מצד בא-כוח העותר לא קיבלו מענה ענייני. בחלוף הזמן ומשלא התקבל מענה, הוגשה העתירה שבכותרת. מ דובר , כך נראה, בעתירה מוצדקת שנתקבל בגינה סעד בדמות רישום העותר (ללא נוכחות אחד ההורים). היא הוגשה לאחר מיצוי הליכים במשרד הפנים. המשיבים עצמם לא התכחשו לזיקה הקיימת לכאורה בין הגשת העתירה למתן הסעד. הם אף לא סיפקו הסבר לחוסר העקביות של הדרישה בדבר נוכחות אחד ההורים בעת רישום העותר. בנסיבות אלה יש מקום לחיובם בתשלום ההוצאות שנגרמו לעותר בגין הגשת העתירה.

4.

אשר לשיעור ההוצאות, מ דובר

בעתירה שאינה מורכבת, שנסתיימה בלא צורך בכתבי בי דין נוספים. בקביעת שיעור ההוצאות יש ליתן משקל גם לעובדה שהמשיב הסדיר את העניין וההליך הסתיים עוד בטרם החל להתברר ובלא שהיה צורך בקיום דיון. בשים לב למכלול השיקולים ולכלל נסיבות העניין, ישלמו המשיבים לעותר שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח. סכום זה נקבע גם באין ראיות מטעם העותר לעניין שכר טרחה והוצאות משפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.