בג"ץ 7116/07 אבירם דהרי - ראש העיר קרית גת נ. שר הפנים מאיר שטרית

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים.

1.

בעתירה, שהוגשה ביום 21.8.2007, התבקשו המשיבים להעביר לעיריית קריית גת סך של 4 מיליון ₪ כמענק הבראה, במסגרת תכנית ההבראה של העירייה. כן התבקש בית המשפט להורות למשיבים ליתן לעירייה היתר לביצוע מיחזור הלוואות בסך 30 מיליון ₪ מהלוואות קיימות להלוואה אחרת בתנאים טובים יותר. על פי האמור בתגובת המשיבים, המענק מתוכנית ההבראה הועבר לעיריית קריית גת כבר ביום 27.8.2007, בסמוך לאחר הגשת העתירה. בקשת העירייה ליטול הלוואות למיחזור ההלוואות הקיימות לא אושרה.

2.

ביום 6.8.2008 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה וחיוב המשיבים בהוצאות. נטען בה כי המשיבים אכן העבירו את התשלומים המגיעים לעירייה, אף שהתשלומים בוצעו באיחור ובכך נגרמו לעירייה נזקים כספיים גדולים. עוד נטען כי מאחר שמשיבים הציגו טענות שווא בפני בית המשפט כאילו אין העירייה עומדת ביעדי תכנית ההבראה, ומאחר שרק בעקבות הגשת העתירה הועברו הכספים, יש לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה ובשכר טרחה.

3.

המשיבים, מצידם, סבורים כי הבקשה נעדרת כל בסיס ודינה להידחות. לשיטתם, אין יסוד לטענה כי המענק שולם רק בעקבות הגשת העתירה. נמסר כי במהלך שנת 2007 אמנם חל עיכוב של מספר חודשים בהעברת כספי מענקים של תוכניות הבראה לרשויות מקומיות שונות. זאת על רקע מחלוקת שהתעוררה בין גורמי מקצוע במשרד הפנים לבין החשב הכללי במשרד האוצר, בנוגע לחלוקת המענקים וגיבוש תוכניות הבראה לרשויות המקומיות. מחלוקת זו נדונה לפני המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) ומשנתקבלה הכרעה בה הועברו המענקים. המשיבים מדגישים כי לא הגשת העתירה היא שהביאה להעברת המענקים, אלא סיום הטיפול בנושא בקרב גורמי המדינה. המשיבים מוסיפים כי בחודשים יולי ואוגוסט 2007 חל עיכוב בהעברת מענקים ותקציבים לרשויות מקומיות גם בשל שיבושים שנגרמו בעקבות הפעלת המערך הממוחשב "מרכבה" במשרד הפנים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לאמות המידה שנקבעו ב בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. אמנם, מבחינה כרונולוגית הועברו הת שלומי ם לעיריית קריית גת לאחר הגשת העתירה. בכך ניתן לעותרים אחד הסעדים שנתבקש בעתירה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי מתקיים קשר סיבתי מספק בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד. כעולה מתגובת המשיבים, ביצוע ההעברה התאפשר לאחר שהוכרעה מחלוקת בקרב גורמי המדינה והוסרו מכשולים טכניים של המערך הממוחשב. אין לי יסוד שלא להניח כי אף אלמלא הוגשה העתירה היו הת שלומי ם מועברים. יוער, כי השאלה האם התהליך התארך יתר על המידה, אין מקומה להתברר במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות, לאחר שהעותרים הסכימו למחיקת העתירה. לכך יש להוסיף כי סעד נוסף שהתבקש בעתירה -

המרכזי שהתבקש בעתירה – היתר לביצוע מחזור הלוואות – כלל לא ניתן לעותרים. לאור כל זאת, לא מצאתי עילה לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים.

הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.