בג"ץ 7126/19 רופאים לזכויות אדם- ישראל נ. מדינת ישראל

1.

העתירה שבפנינו נסבה על היבטים של קיום מינימלי בכבוד של פלסטינים המקבלים היתרי שהיה בישראל בשל טענות מאוימות.

2.

הדיון שהתקיים בפנינו העלה כי אין נוהל המסדיר את ההיבטים הקיומיים של מי שמקבלים היתרי שהיה כאלה (מהיבטים של האפשרות לעבוד, קבלת טיפולים רפואיים וטיפול בידי רשויות הסעד והרווחה).

3.

בתגובת המדינה צוין כי העתירה הציגה במשולב את עניינן של שתי קבוצות שיש ביניהן מובחנות – מקבלי היתרים על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל ומקבלי היתרים מטעמים אחרים (נרדפות בשל נטייה מינית, חשדות לפגיעה במה שמכונה "כבוד המשפחה" וכולי). עם זאת, לא צוין כי המדינה גיבשה נוהל בעניינה של אף אחת מקבוצות אלה (ומבלי שאנו נוקטים עמדה ביחס להבחנות שלהן נטען).

4.

כן הובהר בדיון כי ביחס לשתי האוכלוסיות לא נוהגת מדיניות של אי-אכיפה כלפי מעסיקים של בעלי היתרים.

5.

המדינה ציינה כי מעסיקיהם של מקבלי היתרים על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל יכולים לפנות בבקשה לקבל היתר להעסקה, אך אף בעניין זה הובהר כי הפניה אמורה להיעשות לאחר שנוצר קשר ההעסקה.

6.

איננו נוקטים בשלב זה כל עמדה, אולם התרשמותנו היא שהעתירה הצביעה על קושי שלא זכה להסדרה ברורה בנהלים.

7.

על רקע האמור המדינה תגיש הודעה מעדכנת שתתייחס להיבטים שצוינו בעתירה. בין השאר יובהר האם גובשו נוהל או נהלים בנושא, והאם יש כוונה להכינם.

8.

ההודעה תוגש לא יאוחר מיום 1.1.2021. לאחר מכן נחליט על המשך הטיפול בעתירה.