ע"א 7158/99 Gorbenko Oleksander ואח' נ. האוניה "Professor Kudrevich"

בפני בקשה לפטור את המבקשים מהפקדת ערבון.

המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לימאות בחיפה (כב' השופט עודד גרשון) מיום 21.9.99 בו הורה בית המשפט על עיכוב הליכים בתביעות שבתיקי הימאות מס' 10/97 ו11/97- ועל העברתן ל"ערכאות המוסמכות במדינת אוקראינה".

כל המערערים, שלושים ושמונה במספר, הם ימאים ואנשי צוותה של האונייה האוקראינית "פרופסור קודרביץ", אשר הגיעה לנמל אשדוד בתחילת חודש פברואר 1997, כשעל סיפונה מטענים שונים המיועדים ליבואנים בישראל. ביום 19.2.97 נעצרה האונייה ע"י היבואנים ובעלי המטענים בגין נזקים שנגרמו למטענים במהלך ההובלה. בסופו של עניין, מונו באי כוח המערערים ככונסי נכסים לאוניה. המחלוקת בבית משפט קמא היא בנוגע לתשלום שכר עבודה שלטענתם, של המבקשים מגיע למבקשים מאת המשיבות. המשיבות מצידן טוענות כי כיום לא מגיעים סכומים כלשהם למבקשים. זאת, מאחר ובמהלך הדיון בתיק לפני בית המשפט המחוזי, שולמו לידיהם של המבקשים סכומים בסך של כ100,000-$. כמו כן, טוענות המשיבות כי סכום נוסף של כ56,000-$ הועבר על ידי כונסי הנכסים, שהם באי כוח המבקשים למבקשים מתוך קופת הכינוס.

עיקר הטענות בערעור מופנות לכך שבית המשפט קמא התעלם מהאופי הייחודי של תביעת חפצא והבטוחה להבטחת תביעת המערערים (האוניה) הקיימת רק בבית המשפט בחיפה. לשון אחרת, טענתם היא כי היות והאונייה נשוא המחלוקת נמכרה בארץ (בסכום של כ365,000-$), וכי קופת הכינוס נמצאת בארץ, וכי יש נושים ותובעים נוספים כנגד קופת הכינוס, יהא על המערערים (לאחר קבלת פסק דין באוקראינה), לנהל מחדש הליכים בארץ כנגד הנושים האחרים - כך שהמערערים נשלחים בעצם לנהל תביעת סרק באוקראינה שלא תועיל להם במאום.

בבקשה שבפני טוענים המבקשים כי הינם מלחים קשיי-יום שפרנסת משפחותיהם תלויה בשכרם אשר מגיע להם מאת המשיבות. בא כוח המבקשים, שהצהיר במקום המבקשים היות ולטענתו הם פזורים בשבעת הימים ללא כל יכולת ליצור קשר מסודר, ציין, כי מפעם לפעם מתקבלת קריאות טלפוניות נואשות מאחד המבקשים, בבקשה לקבל ולו חלק משכרם, בטענה שאין למשפחותיהם אוכל או עצים להסקה בחורף או כסף לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

המשיבות מתנגדות למתן פטור למבקשים מהפקדת ערבון. לטענתן, דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: הראשון , הוא כי המבקשים לא עמדו במועד הפקדת הערבון שנקבע ע"י בית המשפט ולא הגישו בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. הטעם השני הוא כי התצהיר שהוגש בידי אחד המלחים בלבד, הינו מלפני למעלה משנתיים ומתייחס לפטור מתשלום אגרה בהליך קודם.

אכן, המבקשים הגישו באיחור את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון במובן זה שעבר המועד שנקבע על ידי בית המשפט להפקדת הערבון ולא הוגשה בקשה פורמלית להארכת מועד. אולם, בבקשה לפטור עצמה ניתן למצוא גם את הנימוקים להארכת מועד להגשתה ועל כך אדון הן בבקשה להארכת מועד הן בבקשה לפטור מערבון.

א. הארכת מועד

המועד להפקדת ערבון נקבע בהחלטת מזכירות בית המשפט. ולפיכך, אין צורך בטעם מיוחד על מנת להאריכו. יחד עם זאת, יש צורך בהסבר מתקבל על הדעת שיש בו משום צידוק להארכת המועד (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמוד 888).

אומנם צודקות המשיבות בטענתן, כי בדרך כלל, כפי שנקבע בב"ש 261/87 דניאל ש' הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ פד"י מ"א (2), 692, בעמ' 696 מול האות ג'): "האינטרס הציבורי דורש את השמירה הקפדנית על עמידה בלוח זמנים אשר נקבע". אולם, כאמור, אין מדובר במועד הקבוע בחוק וכאשר ישנם נימוקים ההופכים את תקופת האיחור לסבירה וכאשר לא מדובר באיחור ניכר, יש מקום לקבל את הבקשה ולהתייחס לבקשה לפטור מהפקדת ערבון לגופה.

במקרה שלפנינו הוגש תצהיר המפרט את הנסיבות שהביאו לאיחור בהגשת הבקשה. (בש"א 3780/98, רוזן נגד כפר הרי"ף, כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1522. ראו גם: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמוד 888).

בתצהירו של בא כוח המבקש אכן מצאתי הסבר של ממש בדבר נסיבות העניין. אמנם, כפי שטוענת בצדק המשיבה התצהיר של רב המלחים אינו עדכני, אך מתצהיר בא כוח המבקשים עולה כי למעשה לא חל כל שינוי בנסיבות כפי שתוארו בו. שוכנעתי מהסבריו של בא כוח המבקש כי נסיבותיהם הייחודיות של המבקשים אשר בשל מקצועם כמלחים, פזורים על פני שבעת הימים, גורמות לקושי אמיתי ליצירת קשר עמם, להעברת סכומי כסף, מסמכים וקבלת תגובתם במועדים שנקבעו. בא כוח המבקש אף נאלץ להצהיר במקום המבקשים בשל קושי אמיתי זה.

שיקול נוסף בהארכת מועד נוגע למשך האיחור במקרה זה אין מדובר באיחור בלתי סביר. המדובר בתקופת איחור של כשישה שבועות, תקופה שאכן מובנת לאור הנסיבות האמורות ואינה מהווה תקדים בקבלת בקשות לפטור מערבון בבית משפט זה.

ב.פטור מהפקדת ערבון

כדי לזכות בפטור מהפקדת ערבון על המבקשים להראות כי אין ביכולתם, כלכלית, לעמוד בהפקדת ערבון, וכן להראות כי יש למבקשים סיכויים להצליח בערעור.

השאלה אם למבקשים סיכוי להצליח בערעורם היא אחד השיקולים המרכזיים עת באים לדון בבקשתם של המערערים לפטור אותם מחובת הפקדת ערבון, שהרי הערבון נועד להבטחת הוצאות המשיבות בערעור, אם יראה בית המשפט לדחות הערעור ולפסוק למשיב הוצאות. ולכן, "אם סיכויי ההצלחה של המבקש דחוקים או קלושים, הבקשה לא תענה בחיוב. אם הסיכוי הוא ממשי, תישקל העתירה בחיוב" (בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר , פ"ד מד (2) 383, 389). במילים אחרות, מקום שסיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, ניתן לצפות באורח סביר שדחיית הערעור, אם אכן יידחה, תהא מלווה בפסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד. במקרה כזה אין הצדקה לפטור את המערערים מחובת הפקדת ערבון ולחשוף את המשיבות, כבר מלכתחילה, לסיכון שלא יוכלו להפרע מן הערבון בגובה הסכום שייפסק לזכותן. בעניין שבפניננו סיכון זה אף גובר שכן באי כוח המבקשים וכן רב המלחים של האונייה מצהירים באופן חד משמעי כי המבקשים הינם חסרי אמצעים כלשהם. איני יכולה לומר, לאחר ששקלתי את הדבר בזהירות הדרושה, כי ערעורם של המבקשים נמנה עם הערעורים שסיכוייהם להצליח קלושים. זאת מאחר ויש לכאורה מקום בטענתם לפיה הכספים ממימוש האוניה מצויים בקופת הכינוס בארץ, ועל כן גם אם ינתן לטובתם פסק דין באוקראינה לא יוכלו לממשו שם.

נתתי דעתי גם לנתונים בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים ולחששם כי בשל הקשיים הכלכליים לא יוכלו להפקיד את סכום הערבון, ואז אמצא סוגרת את שערי בית המשפט בפניהם. אמנם, המבקשים קיבלו סכומי כסף מכונס הנכסים אך ברור מהתצהיר כי כספים אלו הועברו זה מכבר למשפחותיהם וכיום אין בידם לעמוד בחובת הפקדת הערבון.

אשר על כן החלטתי לקבל את הבקשה לפטור מערבון.