פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
7166/02
בפני:
כבוד
השופטת ד' דורנר
ה
מבקשת
:
פונטה אלגריה
נגד
המשיבים
:
1.
שמאי אברמוב
2. לריסה אברמוב
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.8.02 בבש"א 10105/02
(ת"א 1152/02), שניתנה על-ידי כבוד השופטת ש' דברת
בשם המבקשת: עו"ד מרי
ימין
בשם המשיבים: עו"ד יגאל
אובשייביץ
החלטה
המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד המשיבים, המתגוררים בבית הסמוך לביתה, תביעה למתן צו עשה שעניינו הריסת המבנה שבנו המשיבים ללא היתר, ולמתן צו מניעה שיורה למשיבים להימנע מביצוע כל עבודות בניה, חפירה ומילוי בחלקת המשיבים, להימנע מלאכלס כל שטח שנבנה או שייבנה ללא היתר עד לביצוע צו ההריסה, וכן להימנע מלהיכנס למקרקעין של המבקשת ומלבצע כל עבודות בניה או חפירה במקרקעין אלו. כן הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתובענה.
בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקשת עותרת לאפשר לה להשתמש במקרקעין כפי שעשתה בעבר תוך הסרת המטרד ליחיד שנגרם על-ידי תוספת הבניה ללא היתר, כי תוצאות הסעד המבוקש של הריסת הבניה הלא-חוקית נוגעות במישרין לשימוש וחזקה במקרקעין, וכי לפיכך מצויה התביעה במסגרת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) המקנה סמכות לבית-משפט השלום.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טענה המבקשת כי בתביעתה עתרה כסעד ראשון ועיקרי לצו הריסה, וכסעד נלווה שיבטיח את הקפאת המצב הקיים עד לביצוע צו ההריסה, עתרה למתן צו מניעה קבוע. לטענת המבקשת, הסעד העיקרי של צו להריסת חלק מהמקרקעין הינו בסמכות בית-המשפט המחוזי, מכיוון שאין בו משום תביעה לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס.
מנגד, תמכו המשיבים את יתדותיהם בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
אכן, בית-משפט השלום הוא המוסמך לדון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין. ראו סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. ואולם, המדובר רק בתביעות לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. ראו ע"א 294/65 ככר הרצל נ' גולדברג , פ"ד יט(4) 107, בע' 112. ההלכה היא, כי תביעה להריסת חלק במקרקעין הינה בסמכות בית-המשפט המחוזי, וזאת משום שאין המדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. ראו ע"א 524/63 גולדמן נ' אלגרבלי , פ"ד יח(3) 74, בע' 79. במילים אחרות, כאשר עצם מציאות המבנה הלא-חוקי של המשיבים - ולא השימוש שעושים המשיבים במבנה - היא הפוגעת בשימושה של המבקשת בנכסהּ, הסמכות היא בידי בית-המשפט המחוזי. ראו רע"א 4669/96 חברת מלונות דן בע"מ נ' שותפות מלון ספורט אילת (לא פורסם; ניתן בתאריך 25.7.96).
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת, במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי מבוטלת. הדיון בתובענה של המבקשת מוחזר לבית-המשפט המחוזי.
הצו הארעי, שניתן בהחלטתי מתאריך 22.8.02, יעמוד בתוקפו למשך שלושים ימים ממועד המצאת החלטה זו, בגדרם תוכל המבקשת לשוב ולפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני.
המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ד' בחשוון תשס"ג (10.10.02).
ש
ו פ ט ת