בג"ץ 7169/97 עיסא עמל נ. שר הפנים

נוכח הודעת העותרת כי מבוקשה ניתן לה נמחקת העתירה, והדיון הקבוע ליום 19.1.00 מבוטל.

אשר להוצאות:

העותרת נולדה לאזרחי מדינת ישראל, והיתה בעלת אזרחות ישראלית. בשנת 1984, עם נישואיה לתושב נפת טול-כרם, ביקשה לוותר על אזרחותה הישראלית, על מנת שיתאפשר לה להתגורר בבית בעלה, לטענתה בהתאם למדיניות שהיתה נהוגה אותו זמן, אשר כרכה את קבלת תעודת הזהות המקומית בטול-כרם בויתור על האזרחות הישראלית.

בשנת 1993 הגישה העותרת בקשה לישיבת קבע בישראל, אך המשיכה להתגורר באיזור יהודה ושומרון. בשנת 1996 הגישה בקשה להחזרת תעודת הזהות הישראלית, לאחר שהתגרשה מבעלה. המשיב טוען כי מדובר בגירושין פיקטיביים, במטרה להקל על קבלת תעודת הזהות הישראלית.

ביום 3.6.97 הודיע פקיד משרד הפנים לבא-כח המבקשת כי מאחר שהעותרת ויתרה על אזרחותה עליה להגיש בקשה לאיחוד משפחות, וכחודש לאחר מכן הודיע לו בא-כח העותרת כי בקשה לאיחוד משפחות הוגשה כבר בשנת 1993.

לאחר פניה נוספת אל מנהל מינהל האוכלוסין, הגישה העותרת את עתירתה.

בית המשפט הוציא צו על תנאי בעניינה של המבקשת, ואף התקיים דיון בעתירתה, שלאחריו הושבה אזרחותה של המבקשת וניתנה לה תעודת זהות.

בנסיבות העניין אני סבורה כי המבקשת זכאית להחזר הוצאותיה:

אמנם יש לייחס משקל רב, לעניין ההוצאות, לכך שהעותרת בעצמה ומרצונה נקטה בצעד אקטיבי של ויתור על אזרחותה (לטענתה היא נאלצה לנקוט בהליך זה בשל מדיניות המשיב, אך אין בכך כדי לשלול ממשקלו של צעד רצוני זה). אך לאחר שהוגשה הבקשה, עוכב הטיפול בה במשך שנים. הבקשה משנת 1993 לא זכתה, ככל הנראה, להתייחסות עניינית עד שנת 1997. בסופו של דבר נענתה בקשת העותרת רק לאחר שעתרה לבית המשפט, ואף הוצא בעניינה צו על תנאי.

המשיבים טוענים כי השיהוי בפנייתה של המבקשת גרם לקושי באיתור המסמכים הרלוונטיים ובהתייחסות לפנייתה. אולם האחריות לשיהוי זה מוטלת בחלקה על המשיבים עצמם, אשר לא התייחסו לבקשה כבר בשנת 1993, ובכך הגדילו את פער הזמנים ממועד ויתור העותרת על אזרחותה ועד הטיפול הענייני בבקשה.

נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את המשיבים בהוצאות העותרת בסכום כולל של 5,000 ש"ח, אשר יישא הצמדה וריבית כדין ממועד מתן החלטה זו ועד התשלום בפועל.