בג"ץ 7191/06 בועז אלברט נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, אלוף יאיר נווה

השופטת מ' נאור :

1.עניינה של עתירה זו צו פיקוח מיוחד שהוציא המשיב מס' 1 ביום 30.6.2006 בו הורה כי העותר יתגורר בישוב מעלה אדומים, ולא יצא מישוב זה, אלא בהיתר מהמשיב 1 או מי שיוסמך על ידו. במקביל חתם המשיב 1 על היתר כללי המתיר למערער לצאת ממעלה אדומים לתחומי מדינת ישראל בנתיב שסומן במפה, לאמור – המשיב זכאי להימצא במעלה אדומים ובכל תחומי מדינת ישראל, ללא הגבלה. הצו נכנס לתוקף ב-2.7.2006 והוא יעמוד בתוקפו ל-12 חודשים.

2.ערעור שהוגש על ידי העותר לועדת ערעורים (נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים אל"מ שאול גורדון) נדחה בהחלטה מפורטת מיום 31.8.2006, ומכאן העתירה שלפנינו, בה תוקף העותר את הצו ואת ההליך שהתנהל בועדת הערעורים. הוא קובל על כך שהצו מרחיקו מביתו וממרכז חייו בישוב יצהר, ובכך הוא מופלה לרעה, לטענתו, מחבר אחר בישוב, אריאל גרונר. נגד גרונר הוצא צו מעצר מינהלי שבסופו של דבר הומר בצו המגביל את תנועותיו לתחומי ביתו בגבעה שביצהר. הצו שהוצא נגד העותר, כך נטען, אינו מידתי ואינו ראוי כיוון שהוא מתיימר להיות לצרכי בטחון אך למעשה הוא נועד לחנך את העותר ואת גרונר לשנות את דעותיהם, דבר הנגוע בחוסר סמכות ובחוסר סבירות.

3.עם הגשת העתירה ביקש העותר צו ביניים המאפשר לו להמשיך ולהתגורר בביתו שביצהר, אך בקשתו נדחתה (החלטה מיום 4.9.2006, כב' השופטת ברלינר).

4.מהודעה מעדכנת שהוגשה לנו לקראת הדיון הסתבר כי העותר סרב לקיים את הצו, והוא עצור עתה עד תום ההליכים בשל כך. לטעמי, ניתן היה לדחות את העתירה כבר מן הטעם שהעותר עשה דין לעצמו, פנה לבית המשפט הגבוה לצדק, ביקש ולא קיבל צו ביניים והפר את הצו (ראו: בג"צ 7489/06 גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (מיום 13.11.2006)). נסיבות ענין זה שונות מ-בג"צ 7772/05 אדלר נ' אלוף יאיר נווה (מיום 23.8.2005) בו נמנע חברי המשנה לנשיאה ריבלין מלדחות עתירה על הסף לאחר שהעותרים הצהירו מראש כי יפרו צווים ובשל כך נעצרו. ניתן היה לדחות את העתירה שלפנינו על הסף ואולם, כפי שנעשה בעניינו של גרונר, נבחן את טענות העותר גם לגופן.

5.על מהותו של צו פיקוח עמד חברי המשנה לנשיאה ריבלין ב-בג"צ 7772/05 הנ"ל, ואין צורך לחזור ולפרט. נעבור, כאמור, לדיון בנסיבות הקונקרטיות. בחנו לבקשת עו"ד ורצברגר את החומר החסוי שהוצג לנו ומעבר למה שכבר גולה בהחלטתו של אל"מ גורדון ובהליך שלפניו לא נוכל לחשוף מידע נוסף. במהלך הדיון בפני אל"מ גורדון הבהירה באת כוח המשיב 1 כי העותר מעורב בפעילות בלתי חוקית ואלימה נגד תושבי האזור ורכושם וכי הינו חשוד במעורבות בפעילות בלתי חוקית המגלמת סיכון לבטחון האזור ולכוחות הבטחון. בחנו אף אנו את החומר החסוי ואכן יש למסקנה זו עיגון בשלל ידיעות המשולבות זו בזו. אין המדובר רק בכך שהעותר הוא אדם בעל השקפת עולם קיצונית, כפי שטען בא כוח העותר. מדובר במעשים, לרבות מעשים עתידיים ולא במחשבות או השקפת עולם גרידא. בצדק קבע אל"מ גורדון על יסוד החומר שהונח בפניו כי בנסיבות העניין יש יסוד להערכה כי העותר לא יהסס לנקוט באלימות ולפעול באמצעים בלתי חוקיים כלפי האוכלוסייה באיזור, או אף לסכן את שלומם ובטחונם של כוחות הבטחון והציבור כולו.

6.הצו שהוצא הוא מידתי. אין הוא מגביל את תנועת העותר בתוך מדינת ישראל, אף שהוא מרחיק אותו מביתו ומרוב שטחי יהודה והשומרון. אשר למשך תוקפו של הצו - 12 חודשים - אכן אין המדובר בתקופה קצרה. ואולם, בצדק ציין אל"מ גורדון כי בהתאם להוראת סעיף 86 (יג) לצו בדבר הוראת בטחון יש לשוב ולדון בעניינו של העותר בתום חצי שנה וזאת בין אם יוגש ערעור נוסף ובין אם לאו. על כן אם יתברר כי חלפו הטעמים שעמדו ביסוד הצו, אם משום שהעותר החליט לשנות את דרכיו ואם מכל סיבה אחרת, יש להניח כי המשיב 1 יבטל או יקצר את הצו, או שאפשרות זו תידון במהלך הביקורת השיפוטית.

7.סוף דבר: לא מצאנו יסוד להתערב בצו שהוצא על ידי המשיב 1. העתירה נדחית.