בג"ץ 7213/98 סיהאם אלחאג' נ. שר הפנים

בפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העותרים בעתירה זו.

עניינה של העתירה היה בבקשת העותרים לבטל את החלטתו של המשיב שלא ליתן לעותר מספר 2 רשיון לישיבת קבע בישראל מן הטעם כי לא הוכח מרכז חיי בני הזוג בישראל.

כעולה מכתב העתירה, הוגשה הבקשה לרשיון לישיבת קבע בראשית שנת 1995. בשנת 1998 נתבשרו העותרים כי הבקשה נדחתה שכן "לא הוכח מרכז החיים של בני הזוג".

העותרים פנו בעתירה לבית משפט זה ביום 16.11.98. בתגובה מקדמית שהגיש המשיב, ציין הוא מספר מסמכים שהיו חסרים, לטענתו, על מנת להשלים את הטיפול בבקשה. בתגובתו לבקשה שפני, ציין המשיב כי בקשת העותרים נשוא העתירה הייתה חסרה את כל המסמכים הדרושים ולכן לא היה ניתן להכריע בה כל עוד לא צורפו מסמכים אלה. עוד טען המשיב כי היה על העותרים לצרף מסמכים אלה לבקשתם המקורית לרשיון לישיבת קבע. בנסיבות אלה סבור המשיב, כי דין בקשה זו להידחות. ראוי לציין עוד כי העותרים חולקים על טענות המשיב. לטענתם, צרפו הם את כל המסמכים שנדרשו על ידי פקידי המשיב.

סבורני כי הדין בבקשה זו עם העותרים.

מכתב העתירה ומנספחיו, עולה כי העותרים כלל לא ידעו אילו מסמכים עליהם להמציא על מנת שיוכח מהו מרכז חייהם (למשל, נספח ע6/ לעתירה). בנסיבות אלה, שומה היה על המשיב להודיע לעותרים, מיד עם היוודע החוסר במסמכים הדרושים, אילו מסמכים עליהם לצרף לשם דיון בבקשתם. דומה, כי אילו היה המשיב פועל בדרך האמורה, הייתה נחסכת עתירה זו. משלא פעל המשיב כאמור, סבורה אנוכי כי מן הראוי כי המשיב יישא בהוצאות העותרים. למעלה מן הצורך יש לציין כי המשיב איננו יכול להיתלות בנימוק כי מדובר בעתירה מוקדמת, שעה שהוא עצמו אינו מודיע לעותרים מה עליהם לעשות על מנת לקדם את עניינם.

לעניין גובה ההוצאות אני מביאה במניין שיקולי, בין היתר, את העובדה כי בעתירה לא קוים דיון בפני הרכב וכי היענותו של המשיב הייתה מהירה יחסית. מאידך, יש להביא בחשבון את הזמן הארוך שהמתינו העותרים עד לתשובת המשיב; זמן שאותו ניתן היה לחסוך אילו היה המשיב מבהיר לעותרים את המבוקש מהם.

בשים לב לכלל נסיבות אלה, מורה אני כי המשיב ישלם לעותרים שכר טרחה והוצאות בסך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד ביצוע התשלום בפועל.