בג"ץ 7248/14 עמותת הורות משותפת=טובת הילד נ. משרד הפנים - משרד האוכלוסין

השופט צ' זילברטל :

עתירה המופנית נגד משרד הפנים – מרשם האוכלוסין, המבקשת להורות למשיב (להלן: משרד הפנים ) לשנות את נוסח סעיף 3 בטופס "הודעה על שינוי מען" (להלן: הטופס ), כך ששינוי מענם של קטינים, במקרה של הורים גרושים או פרודים, יעשה בידיעת ובהסכמה ההורה האחר, או באישור בית המשפט.

הטענות בעתירה

1.

העותרת היא עמותת "הורות משותפת=טובת הילד", עמותה רשומה שמטרותיה המוצהרות הן "לעודד ולהביא לשינויים חקיקתיים וחברתיים בתחום המשפחה וההורות".

העתירה נסבה על אופן הרישום של שינוי המען עבור קטינים, ועל הדרישות המופיעות בטופס המיועד לכך. סעיף 3 לטופס קובע כי:

"בהודעה על שינוי מען לקטינים להורים גרושים / פרודים יש לצרף פסק דין המציין כי החזקה על הקטינים ניתנת להורה מגיש הבקשה או לקבל את הסכמת ההורה השני".

לטענת העותרת, החלופה לפיה ניתן לשנות מען של קטין בדרך של הגשת בקשה על-ידי ההורה המשמורן בצירוף פסק-דין המציין כי המבקש הוא בעל המשמורת הפיזית בקטין (וללא הסכמת ההורה השני) מנוגדת לסעיפים 15-14 ו-19-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ), הקובעים כי הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, וכי עליהם לפעול תוך הסכמה בכל עניין הנוגע לאפוטרופסותם. נטען כי על-פי נוסחו הנוכחי של הטופס, ניתן לשנות מען של קטין על יסוד החלטה של ההורה המחזיק בו בלבד (בעל המשמורת הפיזית), בעוד שעל-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וההלכה הפסוקה, קבלת החלטות עקרוניות הנוגעות לחיי הקטין צריכות להתקבל בהסכמת שני הוריו, גם אם המשמורת הפיזית בילד נתונה רק לאחד מהם.

העותרת מציינת כי הטופס, במתכונתו הנוכחית, מעודד התנהלות המנוגדת לחוק, וכי הורים שאינם מודעים לזכויותיהם ולחובותיהם המשפטיות עלולים להאמין כי שינוי המען במרשם האוכלוסין, ללא הסכמת ההורה השני, מעיד כי הם פעלו כדין. כמו כן נטען, כי שינוי מען של קטין על-ידי ההורה המחזיק בקטין, וללא הסכמת ההורה השני, עלול לקבע מצב קיים, תוך קבלת אישור רשמי מהמדינה, אשר יהיה קשה מאוד לבית-המשפט לשנותו לאחר שהקטין כבר התאקלם במקום חדש.

תגובתו המקדמית של המשיב

2.

המשיב טען בתגובתו המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף משני טעמים עיקריים.

ראשית, נטען, כי העתירה היא כוללנית ותיאורטית וכי היא נעדרת תשתית עובדתית קונקרטית המאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית. צוין כי העותרת לא הציגה ולו מקרה קונקרטי אחד שבו התממשה הפגיעה הנטענת על-ידי שינוי הרישום כשלעצמו, וזאת על-אף שמדובר בטופס בו נעשה שימוש מזה שנים ארוכות. בנסיבות אלה, טען המשיב, קשה להבין מה היא, מבחינה מעשית, הפגיעה הנטענת, ועל-כן יש לדחות את העתירה על הסף. בטענתו זו נסמך המשיב, בין היתר, על האמור בפסק הדין בבג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר (22.3.2009), פסקה 26.

לגופם של דברים, נטען כי מטרת הרישום הבלעדית היא לשקף את מצב הדברים העובדתי – ובענייננו, מקום מגורי הקטין בפועל – והוא אינו משפיע בשום צורה על שאלת זכותו של הורה להעתיק את מקום מגוריו של ילדו. על-כן, לטענת המשיב, יש לדחות את העתירה גם לגופה.

דיון והכרעה

3.

כלל ידוע הוא כי כאשר הורים פרודים, וילדם המשותף נתון למשמורת אצל אחד מהם, החלטות מהותיות הנוגעות לילדם צריכות להתקבל במשותף (ראו: ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני , פ"ד מט(1) 221, 240-241 ). על-פי כלל זה, מובן כי ההחלטה להעתיק את מקום מגורי הקטין למען אחר, היא החלטה מהותית, הדורשת את הסכמת שני הוריו, ובהיעדר הסכמה ביניהם, הדבר יוכרע על-ידי בית המשפט.

ואולם, לא נובע מכך כי ההחלטה לשנות את המען הרשום במרשם האוכלוסין של קטין כשלעצמה נכללת בגדרי ההגדרה של "החלטה מהותית". הורה שעבר דירה עם ילדו, ללא הסכמת ההורה השני, קיבל החלטה מהותית הנוגעת לילדם המשותף, והוציא אותה אל הפועל. כנגד החלטה זו, רשאי כמובן ההורה השני, לפנות לערכאות המתאימות ולפתוח בהליכים משפטיים כדי למנוע אותה או כדי להחזיר את המצב לקדמותו. עם זאת, בשלב זה, רישום שינוי המען של הקטין במרשם האוכלוסין על-ידי ההורה בעל המשמורת הפיזית אינו משנה את מצבו המשפטי של הקטין בשום צורה, אלא רק משקף את המציאות הקיימת . בנסיבות אלו, אין הכרח לדרוש את הסכמת ההורה השני לשינוי הרישום, כשהמדובר בהחלטה שאינה מהותית כלל ועיקר (בשונה, כאמור, מההחלטה על שינוי מקום המגורים בפועל).

זאת ועוד, סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 מחייב כל תושב למסור לפקיד הרישום הודעה על שינוי המען תוך שלושים יום, "ואם היה בחסותו קטין או בגיר שאינו מסוגל למלא חובתו לפי סעיף זה – ימסור גם הודעה על שינוי פרטי הרישום". המחוקק הסתפק בעניין זה בהגשת "הודעה" וראה לחייב בהגשתה על מנת שהמרשם ישקף את המציאות, ואין "להעמיס" על דיני המרשם תפקיד לא להם - לברר האם שינוי המען לגיטימי על-פי מערכת דינים אחרת. אין גם מקום לעכב את מסירת ההודעה על מנת שתתקבל הסכמת ההורה השני, שהרי על המרשם להיות מעודכן ככל שניתן.

4.

כמו כן, העותרים לא הצביעו על נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם כתוצאה מרישום שינוי המען לכשעצמו, מלבד החשש התיאורטי לפיו הורים שאינם מכירים את הדין יראו ברישום אישור רשמי להחלטתם לשנות את מענו של הקטין. אלא שמערכת החובות והזכויות של הורים גרושים או פרודים אינה יכולה להיקבע בהתאם לחששות מסוג זה. יש לחזור ולהדגיש כי רישום השינוי במענו של הקטין אינו מהווה אישור רשמי לכך שההחלטה לשנות את מקום מגוריו נעשתה כדין. פקיד המרשם אינו צריך ואינו מוסמך לברר האם המבקש לשנות את הרישום מתגורר במען החדש כדין.

ואמנם, כאמור, קיימת חשיבות רבה לכך שמרשם האוכלוסין ישקף נכוחה את המציאות הקיימת. הערמת קשיים מסוגים שונים על שינוי הרישום עלולה להוביל לכך שרבים יימנעו מעדכון המרשם בפרטיהם, ובכך תסוכל מטרתו המרכזית.

5.

בשולי הדברים יצוין כי לא התברר הרציונל שביסוד ההבדל הקיים בטופס בין ההוראה הנוגעת ל"הורים גרושים/פרודים" לבין ההוראה הנוגעת להורים שאינם נשואים זה לזו. בעוד שהטופס מאפשר להורים גרושים או פרודים שהם בעלי המשמורת הפיזית לשנות את המען בהצגת פסק-דין המציין זאת וללא חתימת ההורה השני, הורים שאינם נשואים זה לזו נדרשים לחתום שניהם על הבקשה לשינוי המען של ילדם המשותף. הבדל זה, שעלה בעתירה, לא זכה להתייחסות המשיב. עם זאת, כיוון שהעתירה נסובה על ההוראה הנוגעת להורים גרושים או פרודים, והיא נדחתה, איני נדרש לסוגיה זו.

נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.